השמש שוקעת מעל קו הים
ולמול עיניי עוד יום נעלם...
את אותן המילים אני לנצח אזכור.
איך במשפט אחד הצלחת את ליבי לשבור
אמרת שאתה הולך ולא תחזור
הסתובבת, ולא הבטת לאחור
ופתאום הבנתי, שכשהלכת
ממני את הכול לקחת...
את הסיבה לחייך, את התשוקה לאהוב
את כל הדברים שעושים לי טוב
כשהלכת השארת מאחוריך נשמה כואבת
בדמעות הבנתי שאני עדיין אוהבת.....
אותן המילים שפגעו בי כל כך
אותה הדממה שלעולם לא אשכח
איך במבט אחד שלך - ליבי נשבר
כשהלכת ממני...........הכול נגמר
עדיין יושבת באותו המקום
קפואה, ...מנסה למצוא סיבה להמשיך לנשום
כי כשהלכת, איתך הכול נעלם
הסיבה להתאהב, הרצון להיות קיים,
בלי לשים לב השארת מאחוריך לב שבור,
תחושה נצחית של כאב לא ברור......

זה מה שהיא כתבה בחזרה.
פעם זה מאוד הכאיב.
אתמול היא שוב ניסתה לדבר איתי. לא עניתי.
אני מקווה שהיא בסדר.
ושטוב לה.
זה מוזר איך אחרי הכל, הזמן כן מרפא את רוב הפצעים...
חבל רק שנפתחים כאלה חדשים.