אני זוכר איך היינו הולכים אל הים
בלילות של ירח מלא
אל החוף הסודי שהיה רק שלנו
רק לאור הירח היה מתגלה.....
יושבים מחובקים.......ומדברים על הכל!
ומגלים את הסודות הכי כמוסים
צוחקים ומחייכים....ואז שוכבים על החול
ומרגישים מאושרים מהחיים
וכך, תחת אור של מיליוני כוכבים,
מתבודדים לנו מהעולם
נהנים מהשקט ומלחישות הגלים
ויושבים ככה שעות על שפת הים....
ובעודנו בוהים באופק הניצחי
כוכב נופל חוצה את השמיים
ושנינו חושבים על אותו הדבר
ומביטים שוב אחד לשני בעיניים
וכל אחד מאיתנו בליבו מבקש
שהלילה הזה לא ייגמר
שרק שנינו לנצח בחוף הקסום...
ביחד תמיד נישאר
נסחפים ביחד
אל תוך האינסוף
עטופים אחד בשני על החוף
מרגישים הכי קרובים בעולם
רק את ואני בתוך לילה מושלם
עברו מאז שנים, והיום הכל אחרת...
אני תוהה לפעמים אם את עדיין זוכרת...
איך פעם...מזמן... אהבנו כל כך
...ואת החוף הסודי שלי ושלך
ולמרות שהבטחנו שלעולם לא נשכח
אותי.. את החוף הקסום.. ואותך..
איפשהו בדרך הקסם נגמר...
שברי זיכרונות - זה רק מה שנשאר
והיום, אני חי בתוך עולם אחר
מנסה מנסה, אך לא מצליח להיזכר
איך מגיעים אל החוף הסודי
אותו חוף שהיה רק שלך ושלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סתם אחד..