חזרתי מגן יבנה- היה מעפן, חוץ מזה שהכרתי אנשים ממש סאטלנים, ואחד מהם זה גרישה... ומרוב טיפשותי שהוא נתן לי ת'מספר אי סי קיו שלו, לא רשמתי נכון, אז אם אתה פה... תכתוב את המספר שלך!

חחחח... ו... היה טוב לראות את אח שלי אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותו, איכשו אני יודעת שנפסיק לדבר אחרי שהוא ישמע שאני לא מתכוונת להתגייס... אבל לא נורא!

אממ... דימה היה פה, עודד אותי קצת מהדאון שתקף אותי שוב.. הכנו צ'יפס, ובא לי להקיא מכמויות הצ'יפס שאכלתי!

עוד איזה חצי שעה מתחיל הסרט "הדלתות" על חייו של ג'ין מוריסון, דימה מסדר ת'חדר- ואני הולכת אליו לראות, מקווה שהפעם אני לא ירדם אצלו כי אז ההורים שלי יהרגו אותי!!

וביום שני- בדיקת איידס, אני אוכלת את עצמי מרוב פחד...

אם הזמן הזכרונות של הדברים הקטנים חוזרים אלי, ומעלים חיוך של זיכרון מתוק שאני מקווה שהוא לא יגמר- ולא אכפת לי שזה רק זיכרון... השלמתי עם העובדה שזה רק זה ולא יותר...

"וזורמת הלאה- עד העונג הבא".... אני לא רוצה שזה יהיה ככה, אבל אין לי ברירה, אני הבאתי את זה על עצמי, אני ישא בתוצאות!

ואיי- באמת שיש הרבה זיכרונות- והם כל כך טובים, מפנקים... חבל שנראה לי שאני היחידה שזה משפיע עליה... פאק, שונאת להמשיך הלאה בקטעים שאני לא רוצה וכל כך קשה לי לעזוב פשוט...

כוווסעמק של העולם הזה!!!

אני רוצה להרוג את מקס! לשרוף אותו! שיסבול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!