רק כדי להאיר

שתי שעות חלון במערכת.

אני צריכה לעשות כמה דברים באיזור המדרחוב.

השמש חייכנית יותר היום ואני, טיפוס מאזוכיסטי שמאוד אוהב חורף אבל די סובל מקור, שמחה בה ומטיילת להנאתי בין החנויות.

ממשיכה בטיולי עד לחוף הים. יש זמן...

באיזור הכיכר שליד החוף, בין בתי הקפה, יושב בחור מגודל שיער כשנרתיק גיטרה פתוח לפניו. הוא מנגן.

לצווארו מחובר גם מחזיק מפוחית ואני מתחילה לזהות את המפוחית השקטה- עצובה בשירו של הבוס.

*

מוסיקה היא אחת האהבות הגדולות שלי.

ירושה מאבא.

אני זוכרת שמידי פעם בילדותנו, היינו שומעות בבית צלילים של מוסיקה קלאסית, למשל, וזה היה בגלל שאבי שיחק עם תחנות הרדיו ונחת על קול המוסיקה.

"חגית... תקשיבי לזה" הוא היה אומר "אני לא מכיר את המוסיקה הזאת. לא גדלתי עליה ועם זאת... תקשיבי. זה כל כך יפה!"

את זה קיבלתי ממנו. היכולת להקשיב גם למה שלא מוכר כל כך. גם למה שמריח זרות.

לשמחתי ירשתי גם את היכולות הווקאליות שלו (הוא היה שליח ציבור ידוע בקהילה והיה לו קול מ ד ה י ם), כך שאני יכולה להרשות לעצמי להצטרף לשירים שאני שומעת בלי לחרבן את העניין (אבל נכון שזה חמוד, זייפנים שנהנים מהקול שלהם?! אני כל כך צוחקת מזה...).

אז גדלתי לתוך מוסיקה.

למדתי להכיר סגנונות וזמרים. אם בהתחלה , מבית, זה הצטמצם למוסיקה עברית או חסידית, ככל שנקפו השנים והייתי שומעת שיר שנשמע לי יפה, הייתי חוקרת ומגלה מי המבצע ואט אט מתוודעת לשאר תוצריו המוסיקליים. (בהזדמנות זו אברך בבריאות ואריכות ימים את פורום "זיהוי שירים" בתפוז. החבר'ה תותחים. הא לכם דוגמה: לפני כמה שנים הסתובבתי לי בירושלים ומאחת המסעדות בקעו צלילים של מפוחית והתנגן לו שיר ששבה את לבי. זמן רב לאחר מכן, כשזכר אותה מפוחית מפעם בי, נכנסתי לפורום הזה והשארתי הודעה כזאת: "שיר משנות התשעים (אולי), זמר או להקה, אין לי שמץ של מושג מה שם השיר או מילת מפתח, רק יודעת שהאינסטרומנט המוביל הוא מפוחית". חמש דקות והם היו שם, הקוטנרים הקטנים, עם התשובה. מומלץ להקשיב: SLOW EMOTION REPLAY של THE THE. כן כן, גם הדוסה מקשיבה לשירים כופרניים).

ובתקופה מוקדמת יותר התוודעתי לשיר שהבחור התחיל לנגן...

*

התיישבתי לידו כשזיהיתי את "הנהר" של ברוס ספרינגסטין.

הוא שר ואני הצטרפתי. שיחקתי עם הקולות, הגבהתי את הטון, ליהטטתי בין הסולמות והיה מענג.

בסוף השלכתי מטבע לנרתיק הגיטרה והוא חייך ואמר שהיה יפה ושאני מוזמנת תמיד.

חסכתי ממנו הסברים בדבר דוסיותי, ענייני קול אישה או את הסיטואציה הלא נעימה שתהיה לי אם תלמיד יראני מזמרת ככה ברחוב.

נו, אז אולי דיני גהינום בגלל עבירה חמורה זו, אבל באותן דקות שירה, הרגשתי גן עדן.

*

אה, מוסיקה קלאסית אמרנו? משום מה בזמן האחרון אני מזמרת לי את "פאנטום האופרה" והקטע ההוא, הקשה, שובר החלונות, לא מצליח לי, לעזאזל.

מי שרוצה לנסות- יש לי את גרסת הקריוקי של השיר. ממכר.