כשדיתי אחותי עבדה תקופה מה , במסגרת הסטאז' שלה, בפנימיה לנערים חוסים שנחשבים "בעייתיים" (שונאת את ההגדרה הזאת), היא יצאה עם אחד הנערים לשדה קרוב לכפר הנוער, יחד עם הכלבה שלה (טיפול בעזרת בעלי חיים, זוכרים?) לטיול.

בשלב מסויים ראתה את הנער מחזיק על קצה אצבעו פרפר לבן קטן.

"הוא מאולף" אמר לדיתי שנהנתה מהמראה.

"אני אילפתי אותו"

דיתי, שהיא בין שאר הסגולות שלה (בלי עין רעה טפו טפו טפו) כותבת נהדר, עיבדה את הסיטואציה לקטע קסום, שהיא גם איירה בצייר של המחשב (עקרונית היא גם ציירת מצויינת. אבל לא אוהבת עבודה על המחשב, ובכ"ז יצא לה משהו נפלא)

זה זמן מה חשבתי איך להודות לכם, מנויים יקרים שלי, על המנוי והעניין בבלוג.

כולכם קיבלתם את "מאלף הפרפרים" לדוא"ל (חוץ משלושה מנויי הוטמייל סרבני מייל- לא נורא, אני אנסה שוב...)

וזו תשורה צנועה בהתחשב בגודל תודתי. כיף לי שאתם פה :)

מי שלא מנוי ומעוניין בקובץ עצמו- יכול לאותת לי במייל ואשלח לו בשמחה.

בינתיים- אפשר לקרוא כאן (אבל כדאי עם הציורים- הרבה יותר מוצלח!)

שבת של אור ושל שלום,

פנסה.

*

מאלף הפרפרים

ראיתי אותו בחלקה נטושה

בינות פרחים ועשבים שוטים

סיפרו לי שהוא אף פעם לא מחייך

ראיתי אותו, ועשרות פרפרים סביבו

משהבחין בי, הרים אל מול פני את ידו

כשעל אצבעו עמד ללא ניע, ממושמע, פרפר לבן.

"הוא מאולף. אני אילפתי אותו. אני מאלף פרפרים" אמר.

"נעים מאוד" אמרתי למאלף הפרפרים ולפרפר גם יחד.

"ועכשיו... ל-עוף מפה!"

המאלף הניע את ידו הצידה בחדות והפרפר עף.

שם,

בחלקה הנטושה,

כשהוא מזנק מפרח לפרח עם לחיים סמוקות-

אני מוכנה להשבע שהוא חייך.

אמרו עליו שהוא מסכן כזה.

מאלף הפרפרים לבש גלימה ארוכה,

נעל נעלים גדולות ממידותיו

וחבש כובע שכמעט כיסה לו את העיניים.

בשדה נטוש הוא התרוצץ ממקום למקום,

אורב לפרפרים בינות השיחים,

לוכד פרפרי בר פראיים ומרסן אותם.

"הפרפרים שלי לא עפים בלי פקודה. הם ממושמעים." התגאה המאלף.

הוא הוציא משרוקית מכיס מכנסיו ושרק:

שריקה אחת קצרה והפרפרים עפים במסלולים מעגליים.

שתי שריקות קצרות והם מסתדרים בטור עורפי.

שריקה אחת ארוכה והם חופשיים לעוף לכל עבר.

מחאתי כפיים וצחקתי.

 אמרו עליו שהוא מסוכן כזה.

מאלף הפרפרים עצר מהתרוצצויותיו,

גחן לעבר פרח קטן ועמד ללא ניע זמן רב.

כשהתקרבתי, ראיתי שהוא צופה בפרפר שותה צוף לרוויה.

הוא חיכה כמה דקות ואחר הושיט אצבע קטנה שהפרפר טיפס עליה ללא היסוס  ועמד עליה זקוף וממושמע מחכה לפקודה.

מאלף הפרפרים הקטן אסף את מקלו.

"כבר מאוחר" אמר, ספק לפרפר ספק לי.

"להתראות"- זרק לעברי מאחורי כתפו.

"להתראות"- עניתי ופניתי לביתי.

אמרו עליו שהוא עצור כזה.

שהוא לא מביע רגשות.

פתחתי חלון אל הלילה הצונן,

את השקט הפרה שריקה אחת  ארוכה.

בחלון של בית כבה האור,

ואלפי פרפרים עפו אל החשכה

מטילים צללים של שמחה על הירח העגול.