רק כדי להאיר

טוב, לא לצעוק עלי.

בחוזה הבלתי כתוב שלי אתכם לא נקבעה תדירות הפבלוש.

מצד שני, אני מבינה איך זה כשנקשרים למישהו, גם אם וירטואלית, וממש רוצים לדעת מה קורה. ואם אפשר קצת יותר מפעם בשלושה חודשים... :)

אז עדכונים קצרצרים להפעם. הרחבות בהמשך.

דיתי שלנו התארסה. מתחתנת בע"ה בט"ו באב.

את משפחת החתן פגשנו לראשונה רק בשבוע שעבר כי מסיבת האירוסין תוכננה לימים הראשונים שלאחר חג השבועות (ענייני ספירת העומר וכו'), אבל בערב חג השבועות אמא אושפזה בבית חולים.

הפעם קל"ב. סורוקה.

היה טיפול אנטיביוטי ממושך בגלל חיידק שחדר לדם ויצר קצת ברדק. בעיקר למושתלי מסתמים.

השתחררנו ביום ראשון השבוע. לאחר חודש ושלושה שבועות.

אמרתי לאמא שלי שכמו שאני מכירה אותה- הכל היה תרגיל כדי להסיר ממנה את העול של ההכנות לחתונה. "דחיל רבאק, תגידי שאין לך כח לבלאגנים וזהו. למה בית חולים?" :)))

אמו של חתננו המקסים ושתים מאחיותיו הגיעו לבקר בבית החולים. בהתחלה הן דחו את העניין כי לא רצו להגיע למפגש ראשוני בבית חולים, אבל כשאמא שלי הראתה דביקות בלתי ברורה במחלקה פנימית א'- הן אמרו עד כאן והגיעו לביקור חביב ומרגש. ("אמא, דחיל רבאק, אין לך כח לבישולים ואירוח. הבנו. אבל בית חולים???")

*

מאורי זכה בפרס ניסים אלוני למחזאות. אחחח... נחת מהילדים זה דבר חשוב.

*

אני?

מתרגשת מאוד.

סיימתי לכתוב את הדברים שאשא מחר, במפגש המשפחות האמיתי ולאחר כל משפט שהקלדתי מחיתי דמעת התרגשות.

דיתי. מתחתנת.

וואו.

*

והנה עוד סיבה לחיוכים, אך לפני כן- הסבר קצר:

אמא שלי, כבר כילדה, עברה המון סביב הלב שלה. אי לכך עם עלייתה ארצה, לימודי העברית לא היו סדירים והעברית לא שגורה על פיה. מה שמוליד ניבים משעשעים למדי. שופופו:

"אמא, מה דעתך שנקשט את ההליכון בטול וכאלה. את יודעת, לחתונה"
"בחייאת יודית, תפסיקי עם השטויות שלך. עכשיו ממש הגזמת. הגזמת גזימה גדולה מאוד"

~

"אמא, החום שהיה לך אתמול ושלשום. זה כמו החומים שהיו לך לפני שאשפזנו אותך? אלה עם הצמרמורות?"
"לא! מה פתאום... הריעוּד הזה? כבר אין אותו..."

~
וההיי לייט שהיה צריך לגרד אותי מהרצפה אחריו:

המיטה של אמא מול מנחת המסוקים. במהלך שבועות הייתה תנועת מסוקים ערה אבל לא יצאו ובאו מתוכם ולתוכם.
"בהתחלה פחדתי אבל אין חיילים ואין כלום ברוך ה´" אמרה אמא.
"מה?" שאלתי.
"ההליקופטרים. היו הרבה. כל החג באים והולכים , באים והולכים. אבל הכל בסדר. לא היה פיגוע ולא כלום. דויד (הארוס של דיתי) אמר לי שזה של ההתעמלות"

...
לקח לי שניה וחצי להבין שהיא התכוונה לאימונים...

שנתבשר כולנו בשורות טובות.