(נכתב לפני כשבועיים. אנחנו שבוע וחצי אחרי החתונה. פרטים בהמשך)
~
הרבה ברכות כלה אני זוכרת במיוחד.
את השניה שלי, למשל.
מדריכה באולפנא שאהבה את כתב ידי, בקשה שאכתוב על בול עץ שאביה ישייף.
אני זוכרת איך הייתי אז, שמיניסטית החוששת עד אימה מתזוזות בלתי רצוניות של העט הקליגרפי. אחרי הכל, בול עץ זה לא דבר שאפשר לקמט, להשליך לפח ולשלוף חדש.
יונית, חמשושית אחת שהיו לי איתה קשרי חברות (אח שלה היה מדריך איתי בסניף) איחלה לי שבברכת הכלה החמישית שאעשה- אהיה כבר נשואה.
את החמישית- אני זוכרת.
עד שהגעתי לחמישית ניסיתי להתחמק מבקשות שונות לעיצוב ברכת הכלה כי... ובכן, כי ראיתי שהנבואה ההיא לא בכיוון להתממש. אבל אז אדי, אחותי הגדולה התארסה והיה ברור שברכת הכלה היא הפרוייקט שלי.
עברתי הרבה ברכות כלה מאז החמישית. ויונית , גם היא נשאה בינתיים. אין לי מושג מי זכה לעצב את זו שלה.
הייתה גם זו מלפני תשע שנים. של גלית, חברה טובה-טובה, שהתחתנה יומיים אחרי תשעה באב (או משהו כזה) ובקשה שאעשה לה ברכת כלה.
גלית היא בחורה כשרונית בצורה יוצאת דופן. אמנית יודאיקה מהמעלה הראשונה בעיני. ידעתי שמצד אחד- מחמיא שדווקא ממני היא בקשה ומצד שני- ספק רב אם אצליח להתמודד עם הסטנדרט הגבוה.
אבל נכנסתי לזה בכל כוחי, גזרתי והדבקתי ועיצבתי אותיות והתאמתי צבעים וחרזתי חרוזים לתוך חוט ברונזה.
מרב התלהבות סיפרתי על זה לכל העולם.
מרב התלהבות בקבוק דיאט קולה שנשאר פתוח ליד ברכת הכלה (ע"י מישהו שעם תום הצום וספיחיו שכח לסגור את הבקבוק) נשפך וכתם חום בעבע לו לתוך בד הסאטן הלבן ואני... רציתי למות.
נטיה שכיחה אצלי היא די לאבד פרופורציות נוכח משבר ("אמא, אם אני לא יוצאת למחנה הקיץ אז זהו, אני עוזבת את הבית ולא תראי אותי יותר")
אתרע מזלו של חבר משותף לדיתי, אחותי ולי להיות מולי במסנג´ר כשאני מקלידה בעוז את מכתב ההתאבדות שלי בגלל כל החיים המחורבנים האלה.
הוא, כמובן, טילפן לדיתי שהופיעה בפתח הדירה דקות ספורות לאחר מכן והביאה איתה יעילות, שפיות ופרופורציה.
וגם המון כשרון, כמובן.
מה שיצא תחת ידינו באותו ערב היה מקסים פי כמה מהגרסה הראשונית, המהוססת והפחדנית שלי. ("נו, בטח, את כל הזמן חשבת שזה לא מספיק טוב, אז אלוקים עזר לך להיות יותר שלמה עם עצמך").
*
והייתה ברכת כלה נוספת. "ברכת קלה".
מחסום ארוך בדיאטה שנמשכה אצלי שנים והביאה לתוצאות מרהיבות.
(מי שמכיר קצת יצירות עבר שלי, המשבר הזה הוליד את "הליכה והירהורי חזרה") וכדרכה של כרוניקה ידועה מראש- חיפשתי רופא שיתן לי מרשם לציאניד.
דיתי שמעה את הכאב בטלפון ("ועזבי את זה שאני לא מרזה עוד, הצבע שלי הוא כתום מחודשים ארוכים של גזר. אשכרה כתום! אני יכולה להיות דוגמנית הבית של תפוזינה אבל היי... אני פרה מהלכת!"), אבל הייתה רחוקה, בדירתה הירושלמית.
שלושה ימים אחר כך קיבלתי בדואר ברכת קלה- כן, קלה- מעוצבת, פרחים מיובשים והכל עם טקסט מקביל למקור ועם זאת- שונה, כמובן. ברכה שהוציאה ממני צחוק גדול וגירשה מחשבות מטופשות.
"לכן אני, חגית, האישה הנצבת לפניך היום, המוכנת ומזומנת בקדושה ובטהרה ליכנס למשטר עם החתן, הגזר, בעלי...
וקלוריותינו מתפקקין ע"י הליכה, ירקות מאודים וסטודיו סי"
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה´ צורי וגואלי...
*
ויש את ברכת הכלה שלך, דיתי.
את יודעת שאני לא מושלמת.
אני מצליחה לייצר דברים פה ושם אבל הם לא "וואו".
למעשה, בכל ברכות הכלה שעשיתי לאחרונה את באת והשלמת את התהליך, כמו אז, בברכת הכלה של גלית.
את הפכת את זה ל"וואו".
ותוך כדי כתיבה אני מציצה מידי פעם לברכת הכלה שלך, שהיא כולה "וואו" (טפו טפו טפו, בלי עין רעה, שומבצל. ולא, אין שום בקבוק קולה בסביבה)
כי את , כל כולך "וואו".
ואת ה"וואו" הזה שמגיע לך- לא יכולתי לעשות למרות שממש רציתי.
בסטנדרטים שלך רק גלית יכלה לעמוד.
*
אז בע"ה ביום ראשון, אחות יקרה ואהובה כל כך,
כשתשאי על שפתיך את המילים ששתינו מכירות בעל פה, אבל הפעם, תודה-תודה לאל, תהיה להן משמעות אמיתית לגביך, תדעי, שלמרות שלא כתבתי ולו תו אחד מברכת הכלה הזו- אני חשה שותפה מלאה לה ושלמה איתה מאוד.
לא רק בגלל סגירת המעגל.
אלא בגלל הידיעה שיש לברכה הזו כל מה שצריך כדי שהיא תהיה "וואו".
*
אני
אוהבת
אותך.
~
טוב, אז הנה ברכת הכלה:
והנה, הדייט שלי לחתונה. לא להתבלבל, הוא גבוה ממני, אבל התכופף כי הוא אוהב לעשות פוזות למצלמה.
זה הקטן- ענק נהיה (בלי עין רעה!).
תכירו. יפתח.
*
והנה דו שיח מעניין עם הדייט שלי בסוף החתונה:
יפתח: אז את זוכרת? אמא אמרה לי שאסור לי להתברמצוו עד שאתן לא מתחתנות.
פנסה (מפוהקת): כן. נו, הנה דיתי מלאה את חלקה.
יפתח: יש לך עוד שנה
פנסה: תיאורטית, דיתי יכולה להגיע עם צאצא. זה יכול לבטל את הצד שלי בעיסקה הנכפית הזאת?
יפתח: לא. יש לך עוד שנה.
פנסה: שמעעעתי! עוד שנה! בחיי, נעשית מלחיץ יותר מסבתא...
:-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
