רק כדי להאיר

אחותי הגדולה היא לי כאם. כזאת הייתה מאז ומעולם.

הגעתי כשהייתה בת עשר. באותה תקופה החמירו אצל אמא בעיות הלב שלה כך שאפשר לומר שבימי האישפוזים בבתי החולים השונים, וגם כשאמא חזרה הבייתה, מי שגידל אותי הייתה אדיבה.

כשהלכה ללמוד באולפנא בירושלים היה לכולנו מאוד קשה והשתדלנו לשמור על קשר מכתבי רציף - בעיקר הודות לאבא שהקפיד לכתוב לה ולהוסיף ציורים וכמה מילים בכתב ראי - מדיתי וממני.

(הנה דוגמה: "שלום אדיבה, תבואי לחנוכה. התרנגולות מקרקרות וגודלות". את התרנגולות בציור אבי צייר ואני אחראית על המלל. רואים את הכשרון הגלום כבר מגיל צעיר, הא?)

את שנות השירות הלאומי שלה עשתה לשמחתנו קרוב לבית וכך גם את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה.

בראשית שנות התיכון שלי הורי נקלעו למשבר רציני איתי : לא רציתי להמשיך ללמוד באולפנא. הייתי חוזרת הבייתה בוכה לשבתות ונוסעת מייבבת מרה.

אבא ניסה שחנ"שים ללא הועיל ואמא ניסתה להוכיח שהאלטרנטיבה, האולפנית לבנות בעיר, גרועה ביותר. גם זה לא עזר.

ואז הגיעה אדיבה לאסיפת ההורים בתום כיתה ט'. בתחילה היה מפגש כללי ושם דיבר מנהל התיכון על יחידות הלימוד (חמש בכל מקצועות הקודש) ומסלולי המגמות (פיסיקה , ביולוגיה וספרות).

והדברים הוצגו כדלהלן:

"לפיסיקה הולכות הבנות הריאליות יותר. אלה שגם תעשנה חמש יח"ל במתמטיקה ובסך הכל יכולות להתמודד עם זה לאור ההישגים שלהן במקצועות הריאלים. ביולוגיה- מגמה שמתאימה לבנות שמסתדרות עם ארבע יח"ל מתמטיקה או שיכולות להשקיע בדרישות של המגמה הזאת. לספרות הולכות לרב הבנות שלא מוצאות עצמן בתחומים הריאלים..."

ישבתי בצד וראיתי איך הלסת של אדי מתהדקת. עפתי מהסביבה כשהיא הרימה את האצבע.

"כן?"

"יש לי שאלה והערה"

"שאלי מיידלע" (כן כן, מנהל התיכון שלנו תואם עייזר וייצמן. אבל חמוד:))

לאחר שאלה אינפורמטיבית מסויימת הוסיפה אחותי:

"תראה, אנחנו בבית כבר חצי שנה לא מבינים למה חגית חוזרת הבייתה ארוכת פנים וטוענת שהיא לא תלמידה טובה בשביל ללמוד כאן אז אם התיכון העירוני פחות טוב-  אולי עדיף לה להיות שם וזה גם קרוב לבית. ואני תהיתי לי: שלחנו לכאן ילדה שמחה שטוב לה עם כל בחירה שעשתה בחיים. לא מישהי שחיי פנימיה מאיימים עליה באיזושהי צורה ועכשיו אני פתאום קולטת מאיפה היא קולטת את השדרים שלהיות בחורה עם נטיות הומניות זה בהכרח מעיד על נחיתות שכלית או מנטאלית. מכאן! ואני רוצה להגיד לך שאני , על שלוש יחידות המתמטיקה שלי והתגבור בספרות - עומדת לקראת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה ומעולם, באף שלב של חיי, לא הגעתי לאיזשהו תחום בגלל ברירת מחדל אלא בגין בחירות מודעות ועמידה בקריטריונים. אני פשוט מזועזעת מהרעל שטיפטפתם לבנות בשנה הזאת!"

"מה? איך את מבינה שזה מה שאנחנו משדרים?"

"באמת איך? אולי בגלל שהצגת את מגמת ספרות כאילו היא לא אלטרנטיבה שבנות בוחרות בה כי הן רוצות אלא כי זה הדבר היחיד שהן תהיינה מ ס ו ג ל ו ת, לאור בעיה איומה: העובדה שהן לא יעשו חמש יחידות מתמטיקה..."

"תראי, מיידלע, זה ממש לא מה שאמרתי! אני הומאני, אני מלמד היסטוריה..."

" אז היסטוריה לפי הדברים שלך זה מקצוע לא מוצלח!"

כאן מחאו לה לא מעט הורים כפיים ואני התחבאתי מאחורי עציץ בצד והתפללתי שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי למרות שאני לא דיאטטית.

לאחר המפגש הזה נכנסנו לשיחה עם ראש האולפנא ומנהל התיכון והדברים היו קצת יותר בסדר מאז מבחינתי.

מבחינתה- היא נתבקשה לפתוח שם את מגמת מד"ח ואכן  לימדה באולפנה במשך שנתיים (עד שסיימה את התיזה) לחמש יחידות מדעי חברה (פסיכו-סוציו).  קשרי חברות אמיצים קשרה עם מנהל האולפנא וראש האולפנא שבע"ה אקדיש לו פוסט נרחב. לאישיות העצומה הזאת.

ומה הקשר לכותרת הפוסט? טיול נוסטלגי בתמונות החתונה שלה בשבת האחרונה.

אדי נישאה בגיל 33. חתונה שחיכינו לה מאוד וכשהגיעה לא הייתה שמחה כשמחת בני ביתי.

באחת ממדידות שמלת הכלה כמה שבועות לפני החתונה - הצטרפתי אליה.

אדי היא בחורה יפהפיה אולם סובלת ממה שאבא ומשפחתו טרחו להוריש לנו - מטאבוליזם מחורבן (דיתי ניצלה מהעניין תודות לצד של אמא). ככה שגם אם ירדה מספר קילוגרמים לפני החתונה, זה לא ממש הספיק.

באותו יום התארגנה לה איזו כלה צעירה, שברירית ודקיקה לחתונתה ולאחר האיפורים והתסרוקת נכנסה לחדר בו אדיבה מדדה את השמלה, במטרה להתלבש ולצאת לדרך.

מהשניה שהבחורה נכנסה ועד שיצאה החוצה ראיתי שאדי מתעצבת קצת.

סיימנו את המדידה ויצאנו לאכול סלט לצהריים. ואז אדי התחילה לבכות שהשמלה איומה ומגדילה אותה פי מליון וזה גועל נפש וכו'.

אז אני, שאין לי כח לנאומים בנושא משקל וגם כי הייתי על סף דמעות בעצמי - פשוט הרמתי טלפון לגיסי העתידי.

הוא בקושי הבין למה אני בוכה לו אבל כשקלט שזה בגלל שאדי בוכה בעצמה קרא : "מה?! תני לי... תני לי אותה"

לא יודעת מה הוא אמר לה שהביא לפרץ יבבות מחודש. יכולה רק לנחש.

היא הייתה כלה מהממת.