לפני ההסברים, סיפור חמוד מבית אחותי.
יום בהיר אחד שב יפתח ("הכל א' בתעודה שלו. שומעת? אבל זה לא שלא ידענו. בלי עין רעה עליו") ומספר להוריו שנעמה מכיתת הבנות הגיעה עם מפת ארץ ישראל ועליה מודבקות מדבקות שמסמנות את כל האיזורים שבהם היא טיילה בארץ.
"זה בגלל העבודה שנתנו להן לעשות. סיפורי ארץ ישראל" הסביר
"אה, והבנים צריכים רק כדורגל כל היום?" שאלה אמו בטרוניה.
"לנו המורה נתנה את העבודה היום" אמר יפתח ושלף מתיקו דף הוראות.
"הו, כמו שצריך" אמרה אמא אדי ונטלה ממנו את הדף "אני רואה שיש פה שאלות שצריך לענות עליהן- מה הקטע עם מפה?"
"היא ענתה על השאלות אבל גם הביאה מפה בשביל להמחיש"
"נו" סיננה אמא יקרה לו "עם האמא המובטלת שלה אני מתפלאת שלא ערכה סרט קצר"
"אמא, מה יש לאכול?"
"מה לאכול?!? יש לך עבודה לעשות!"
~ שיחה שלי במסנג'ר עם אדי~
"אהלן! מה נשמע? אני מה זה מתגעגעת!"
"יופי. אני פה עם יפתח. הוא מוסר לך ד"ש ועכשיו אל תפריעי לנו"
"למה אני מפריעה?"
"יש לנו עבודת שורשים לכתוב"
"עבודת שורשים?! בכיתה א'? מה יהיה בחטיבת הביניים, עבודה סמינריונית?"
"רואה? בגלל זה אני צריכה להזדרז עם הדוקטורט כדי לעזור לו בתיכון עם התזה... יאללה, יש לנו הרבה לעשות"
"יפתחוש! בהצלחה ממי!"
"הוא לא פה. הוא הלך להביא ביסקוויטים. לא יודעת למה הוא רעב כל היום הילד הזה..."
~טלפון לדיתי אחותי הצעירה~
"הלו, דיתי? מה המצב?"
"בסדר"
"איפה אמא?"
"אני לא בבית. אני אצל אדיבה"
"מה את עושה שם?"
"עוזרת ליפתח עם עבודת השורשים שלו... יואאאאב! תעזוב את זה! לא אוכלים דס! מרעיבים את הילדים האלה, אני אומרת לך..."
"מה פתאום דס?"
"אני מכינה יחד עם אילון ויואב דגם של ארץ ישראל בשביל העבודה של יפתח"
"ואיפה יפתח?"
"אבא שלו מצלם אותו עם שלט "הייתי פה". נקטין את זה במחשב ונחבר עם קיסמים למפת הדס בכל המקומות שהוא היה בהם"
"יו, חמוד"
"כן... אילון! תעזוב את האוניה!"
"אוניה?"
"עשיתי אוניית נייר קטנה שתשוט בים של ארץ ישראל ואילון ויואב הכינו את הים מצלופן"
"אה. וואו, חגיגה רצינית סביב העבודה הזאת, הא?"
"דונט אסק"
"ואיפה אדיבה?"
"במחשב למעלה כותבת עם יפתח את החלק המילולי של העבודה"
"אבל אמרת שהוא מצטלם בחוץ..."
(ברקע נשמע קולה הרועם של האחות הבכירה והמצחיקה שלי: יפתאאאאח! בא לכאן! בא תראה מה כתבת...")
~ שעת ערב מוקדמת ואני מטלפנת לבית אחותי~
"הלו?"
"יפתח?!"
"כן חגית, מה שלומך?"
"אני בסדר... איפה אמא?"
"אמא ישנה"
"בשעה שמונה וחצי?"
"כן"
"ואבא? איפה הוא?"
"מרדים את יעלה אבל נדמה לי שהוא נרדם בעצמו"
"ואילוני ויואביק?"
"הלכו לישון, למרות שאני שומע אותם מדברים בינהם בחדר, מתוך שינה"
"למה כולם הלכו לישון כל כך מוקדם?!"
"בגלל שהם עבדו קשה על העבודת שורשים שלי"
"ואתה ער כי לא עבדת קשה?"
"מה פתאום? אני צריך לתקן את כל מה שהם עשו. זה בכלל לא מה שהמורה ביקשה..."
משפחה שכזאת...
אהלן כולם,
חזרתי.
נעלמתי בגלל בעיה בריאותית מסויימת שלוותה בחשש גדול. רק אתמול החשש התבדה והבעיה מתבררת כמשהו הרבה פחות חמור (ובר טיפול) ממה שתיארתי לעצמי.
אז אם אכתוב פוסטים מטופשים, תבינו, זה לא אני , זה התרופות.
אה, עוד משהו, כוכב הפוסט, יפתח, זה הילדון שליווה אותי בט"ו באב לפני כשנה וחצי. אני מזכירה לכם את הפוסט ההוא שהכנסתי לכאן לרגל הואלענטיין דיי.
מישהו השבוע אמר לי " לאב איז אין דה אייר. מריחה?"
לא ממש
אבל אולי אני תתרנית ובענייני אהבה, אומרת השמועה, זה מום עובר.
קחו. נוסטלגיה.
אוהבת מאוד-
פנסה שהתגעגעה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
