רק כדי להאיר

איתמר (מנהל ב"קפולסקי", מרכז אלרם רמת גן). אתה כבר מכיר אותי ויודע שאני חיה על מרקים ואיך שאני נכנסת ל"מרכז" בדרך לקניות בסופר, אתה אוטומטית, בהתאם לסימון ללא מילים שלי, מזמין לי פעמיים מרק בצל (כשאין מרק בטטה) לטייק אווי, עם חיוך שובה לב וקריצה, כמו מישהו שבאמת מבין לנפש לקוחותיו.

והיום... היום היית מקסים עם ה"שני מרקים- הפעם עלי"

"?"

"כן, עלי. מה יש? מותר לי לפעמים"

תודה לך בחורצ'יק. המרק היום היה טעים מתמיד.

*

שולה, הספרית שהמליצו עליה מבית הספר.

אמרו לי שאת מספרת בבית ובלי העשקנות המאפיינת מספרות. אמרתי לעצמי "נו, השיער שלי במצב דליל מתמיד. הרבה יותר גרוע לא יכול להיות".

קיצצת המון. הרבה שיער שצמח לא טוב ובכל זאת התספורת יפה בעיני למרות שאף פעם לא אהבתי להרגיש ככבשה לאחר הגז ולקצץ בנטיעות.

מסתבר שלפעמים זה משביח אותן ואכן- התוצאה משובחת.

*

את, כן את, המוכרת בחנות "אישה אישה" בקניון השרון.

לא זוכרת אותי? הנה תמצית דו השיח שערכנו אחרי שנכנסתי לחנות כי ראיתי דברים יפים בחלון הראווה:

"שלום! תוכלי לומר לי בבקשה איפה נמצא הסטנד של החצאיות?"

"אין לנו ממש סטנד לחצאיות. הן די מפוזרות בין הדגמים. תני לי רק לחפש... לא. לא נראה לי שנמצא כאן משהו במידה שלך. את מבינה, זו חנות למידות גדולות, כלומר, לא ממש אבל בעיקר..."

לא הבנת את החיוך הרחב ואת ה"תודה רבה רבה!" שלי אליך לפני שיצאתי מהחנות, נכון?

יקירה, אני יודעת שזו חנות למידות גדולות. אני גם זוכרת שכשבאתי לקנות ברשת שלכם בגדים - לרב הן לא נמצאו לי כי הייתי גדולה מידי עבורם. או שהייתם נחמדים מספיק בשביל להזמין לי במיוחד מידה גדולה מאוד, כמו שעשיתם ברב טובכם לקראת החתונה של אחותי. אני, למשל הייתי בועטת אותי החוצה בליווי המלצה: "לכי לעשות דיאטה, פרה! זאת החתונה של אחותך, פור האבנס סייק!" אבל אתם הייתם נחמדים תמיד. גם כשלא יכולתם לעזור לי. כמו אז. כמו היום.

רק שהיום הייתי שמחה שלא יכולת לעזור לי.

תודה לך.

*

לרשות השידור- תודה מעומק הלב על הוצאת הדי וי די המשובח "ישראל רוצה דוז פואה- שירי ישראל באירויזיון".

אני יודעת שלא מדובר בהצלחה כלכלית מסחררת, באנדרסטייטמנט, ושלייצר די וי די אחד בשביל פריקית לנוסטלגיה כמוני אינו דבר של מה בכך, בעיקר לאור מצבה הכלכלי הרעוע של רשות השידור.

(פאוזה של הלם: ככה התלבשו החבר'ה מ"כוורת" ב"נתתי לה חיי"?!?! גידי, דני, אני מתה עליכם- אבל איך לעזאזל חשבתם לזכות? אתם חושבים ברצינות שהמוסיקה היא העניין העיקרי?! ואפריים... המראה הגיקי שלך יכול לשמש מודל לסרט "נקמת היורמים 19"...)

אגב,חבורת יאיר שטרן ושות', אני זאת שטילפנה לפני כמה שנים ושלחתם לה ברב טובכם את "אלוף בצלות ואלוף שום" יחד עם "מעלה קרחות". כן, כן, הדוסית שכל שניה אמרה "בעזרת ה'" בשיחה.

תודה גם על "החברים של קישקשתא".

*

על הדרך תודה גם ל"הד ארצי". הדיסקים ההם, האוספים, של "סקסטה" ו"מנגו". כן, זו אני. חן חן :)

*

אישה מקו 370, היה לך תיק גדול אדום שעזרתי לך להוריד בסוף הנסיעה. אמרת לי שאני מזכירה לך שחקנית. עניתי לך שגם קווין לאטיפה היא שחקנית. אמרת שאת לא יודעת מי זאת (בטח שלא תדעי. אם היא הייתה שחקנית יפה וחטובה- היית יודעת) אבל את מתכוונת לשחקנית אחרת עם יופי "שקט ואקזוטי".

חייכתי.

זה כיף לשמוע. באמת.

תודה גם לך.

*

אלוקים? היי, מה שלומך...

אל תצעק! אני יודעת שלא הייתי בסדר בזה שלא באתי לבקר לאחרונה , ולא סיפרתי כלום, ולא קיטרתי כרגיל ולא נפגשנו בזמנים הקבועים. הנה, עכשיו אני פה, להגיד לך תודה.

על הטוב שאתה נותן לי בחיי (על הרע אני עוד אבוא איתך חשבון- אבל אני במצברוח מפוייס)

ועל הרגעים האלה, כמו הנ"ל, שאתה נוטע ביומיום שלי.

רגעים קטנים של שימוח.

תודה.