רק כדי להאיר

לא לא. אמנם זה אישון ליל מוצ"ש ואוירה מיסטית שורה בכל אבל אני רחוקה כרחוק מזרח ממערב מכל מיני תסריטי אימה טרנדיים שיוצאים לאחרונה מאולפני הסרטים הנחשבים. או שאולי כן מדובר בתסריט אימה. שפטו בעצמכם.

רבים תוהים לגבי כמות הצפרדעים באמתחתי. כזכור לכם יש לי אוסף צפרדעים מכובד כשכל צפרדע מסמלת דייט כושל או מערכת יחסים שהסתיימה. כל זה - בדרך לנסיך. אפילו הרבצנו כאן תמונה לתפארת. השלולית שלי ואני.

רשמית- יש לי כעת 73 צפרדעים, ברם אולם היו לי הרבה יותר דייטים. פשוט... היו כאלה שלא הגיע להם לקבל שום מיניאטורת צפרדע חמודה. למעשה הם דבר שאני מתאווה בכל לבי לשכוח. ואמרתי כבר שהצפרדעים באמתחתי מייצגים בעצם נסיכים... של אחרות.

להתעלמות מוחלטת זכו בין השאר אלה המכונים "נעלמים".

אלה שאחרי דייט אחד או שניים לא טרחו לטלפן בשביל לומר ש"לא נראה להם".

עכשיו תבינו, בכל המקרים הללו זה די היה הדדי. יש לי הרבה חסרונות אבל אינטיליגנציה רגשית בסיסית אינה אחד מהם. אפשר לחוש מתי העסק לא זורם וצריך לומר יפה תודה ולהמשיך הלאה תוך איחולי אושר ושמחה.

אז זהו. יש כמה ש"לומר יפה תודה ולהמשיך הלאה" לא ממש מתחבר אליהם. אפשר פשוט לא לטלפן. "היא כבר תבין".

אין משהו שאני שונאת יותר מההתנהגות הזאת. בחיי.

לפני כחודשיים יצא לי להפגש עם בחור כזה. היה נחמד, לא יותר. ובכ"ז גלגלי המח שפועלים אצלי תדיר בדייטים שהם "אולי, אבל אולי לא" נתנו אותותיהם וניסיתי לחשוב עם מי מחברותי זה יכול להיות יותר "אולי כן". ככה זה אצל שדכניות כפייתיות.

אחרי שלא זכיתי לשמוע מהבחור פנתה אלי זו שהכירה לי אותו ותהתה מה קורה. עניתי לה שאצלי הכל בסדר, אבל אין לי מושג מה קורה איתו כי לא שמעתי ממנו בשבועיים שעברו מאז הדייט. אה, חשוב לי לציין, הבחור היה חבר של הבת שלה עד שהחליטו להפרד.

"מה?? אני בשוק..."

"אההה... אני לא כל כך בשוק. יש גם כאלה בקרב רווקי ארצנו. התנהגות מגונה בעיני, אבל זה בסדר. לא עצרתי את נשימתי בצפיה לטלפון"

"אני ממש המומה, את יודעת? כשהוא נפגש עם רינתי שלי , הוא טילפן כל יום והגיע בזמן לפגישות והיה ממש אחראי"

איזו נשמה טובה, חשבתי לעצמי ועניתי ללא היסוס:

"זה לא צריך להיות הלם כזה גדול וגם האנלוגיה לא ממש ברורה לי, ברינתי שלך הוא היה מעוניין ובי לא".

בכל אופן, אני מוצאת התנהגות כזאת בלתי נסבלת ובטח שלא נסלחת ובטח ובטח שלא ראויה להוגעת גלגלי המח שלי. אני לחברות שלי לא מכירה כאלה חולירות.

ובאותו עניין סיפור חמודמוד:

לאחותי היקרה היה השבוע נעלם משלה. השני בסאגת הדייטים (קונגרצ'וליישנז סיס! עוד אחד ואת מגיעה אלי!). לאור תיאור הדייט הוא די נעלם לה כבר במהלך הפגישה נוכח גבהו הגמדי (גמר"שוש, נואו אופנס!) והאלמותו המדאיגה. כל העול הבידורי הוטל על אחותי. אמנם זה לא פרוייקט כזה בעייתי לבנות משפחתי (אנחנו טובות במונולוגים ואצל דיתי זה יוצא אפילו סטנד אפ) אבל בכל זאת, כישורים קומוניקטיבים בסיסיים לא היו לאיש ודי היה ברור שלא יצא מזה הרבה יותר מכוס הקפה. ואז הוא נעלם.

"גם לגולדי היה אחד כזה" סיפרה לי על החברה הכי טובה שלה "הוא מכונה "הנעלם". ואצלה זה יותר גרוע. היו שלושה - ארבעה דייטים ואז הוא נגוז"

"יו! חצוף... אולי הוא מת?" ניסיתי ללמד זכות.

דיתי צחקה ואז אמרה שבדיוק בשבוע שעבר היא שאלה אותה, כשבקרה בדירתה הירושלמית:

"תגידי, מה קורה עם הנעלם?"

"הוא?" ענתה גולדי "הוא "איקס" כבר מזמן"

"כן" צעקה חברה שלישית מכיוון המטבח "ואנחנו לא יודעות "וואי"...

הפוסט הזה מוקדש לשלושת הנעלמים שהיו לי בחיי.

לא קיבלתם צפרדע- נה לכם. קחו פוסט שיציג את קלונכם לעין כל.