רק כדי להאיר

אזהרה: פוסט זה לא ממש יובן על ידי ברי המזל שלא הגיעו לידי מיצוי מלא של כל אפשרויות ההכרות במסע האינסופי למציאת בן/ בת זוג.

כלומר, לא נרשמו לאתרי הכרויות.

אני בושה ונכלמת לגלות שאני נמצאת באחד כזה. הוספתי גם אינפורמציה ויזואלית שלי פלוס 20 קילו. תקראו לזה מבחן: מי שיתרשם מה"אופי" שלי (קרי הפרופיל בכרטיס המאוד מצומצם ומוגבל), למרות המחדלים החזותיים- שוה בדיקה.

עולם השידוכים הוירטואלי צופן בחובו הפתעות לא מעטות:

כל צלם המתמחה בצילומי אויר הופך ל"טייס".

כל מי שעבר בתיכון קורס 24 שעות של מד"א הוא "סטאז'ר בתחום הרפואה"

כל בשלן חובב שהצליח לא לשרוף את המתכונים של אודטה הוא "שף".

כל מוכר בייגל-טוסט בתחנה המרכזית תל אביב הוא "בעל משרה בכירה בתעשיית המזון".

כל מי ש... נו, עזבו.

קול מי איניסנט, קול מי נאיב, כל מי שמאמין לכרטיסים באתרי הכרויות הוא דביל רבתי.

היחסים שלי עם אתר ההכרויות בו אני רשומה הם יחסי שנאה-שנאה. לפעמים נמאס לי ואני נוטשת בזעף אבל לאחר זמן מה אני שבה לשם בגלל איזשהו זיק של תקווה, ש... מי יודע? אולי הפעם זה יעבוד?

ואז, וגם זה בשביל לא לזעזע אותי יותר מידי, פונה אלי גרשון עם המסר המפתה: "היי! קראתי את הפרופיל שלך ומצאת חן בעיני. בואי ויחד נרים את ההוגן ונפליג לעבר השקיעה..."

רומנטיקן, הא? אז מה אם קצת עילג...

קיבינימאט, זה לא הוגן! למה רק אלה פונים אלי. למה? (ותאמינו לי שבאפיזודה א' שלי באתר החלק של "קצת על עצמי" היה משופע במילים מפוצצות ומתחכמות. בכוונה, כסינון ראשוני. בתמורה פנו אלי כל אלה שלא הבינו מה לעזאזל אני רוצה, אבל יאללה, בא ננסה... אולי נרים איתה הוגן. כן, סאשי, אני כבר מרימה איתך עוגן).

מישהו האיר את עיני וטען שיש לבדוק את מוצאו של הפונה. אולי הוא עולה חדש? בגלל שהעברית אינה שפת אמו נגזר גורלו להפסל באבחת מקש?

אז בדקתי.

הם לא היו עולים חדשים.

גם לא האחד שהפציע לאחרונה ועל הקטגוריה "תחביבים" ענה קצרות: מגובן.

הצד שבי, שמשתדל לדון לחיוב כל אידיוט (יש צד כזה. מבטיחה) עדיין מתעקש שזה תחביב שקשור בייצור גבינות או חביצת חמאה או משהו.

טרם יצאתי אפילו לדייט אחד מהאתר הזה. לרב שלחתי את ההודעה הקבועה והלאקונית של "תודה על פנייתך אבל לא תודה". לאחר מכן נאנחתי, סגרתי את האתר, כיביתי את המחשב והלכתי לישון כשאני תוהה ביני לבין עצמי, אם מדובר בבררנות שלי או בעובדה שכל מי שנרשם לאתרים מהסוג הזה הוא... לא אדם ש*אני* יכולה לצאת איתו.

תגידו את זה... נו. תביאו לי אותה בשאלה: אז מה *את* עושה שם?

לא יודעת. זוכרים את הזיק ההוא של התקווה?

הוא עדיין קיים בי, שומר עלי ומחכה לשעת כושר בה, אולי, יפציע מתוך אינסוף הכרטיסים בחור שהוא לא טייס, או רופא או איש עסקים מכובד בתעשיית המזון,

אלא בחור פשוט.

ממש ממש כמוני.