| |
רק כדי להאיר
...פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, קודם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק את פנסי הרחוב. |
| 9/2003
התחלות וסופים...
פעילות היכרות פופולארית בקרב תנועות הנוער ושאר מוסדות פדגוגיים היא משחק היכרות מעגלי בו על כל אחד מהמשתתפים להציג את עצמו פלוס אינפורמציה שכמובן מעניינת את כל הסובבים דוגמת "איזו חיה אתה אוהב?" , "חטיף שאתה אוכל תמיד" וכיו"ב...
סשנים רבים מן הסוג הזה נאלצתי לעבור בחיי ובאחד מהם ביקש המדריך ואור של חזון חינוכי נאצל בעיניו, להגיד את שמנו ולומר דבר אחד שאנחנו הכי אוהבים ודבר נוסף שאנחנו הכי שונאים.
אז אמרתי שאני אוהבת ושונאת התחלות וסופים.
אני אוהבת התחלות.
את הריגוש שבהן, את הצפיה, את החשש המתוק מן הלא נודע, את התקווה והתפילה שתהיה התחלה טובה ובעקבותיה המשך מספק.
אני שונאת התחלות.
שונאת את הנסיון למכור את עצמך בכמה שניות של חסד שניתנו לך מצד הפרצופים החדשים שגם הם, על פי רב, אינם עצמם באמת. שונאת את העיניים הבוחנות, את הגישושים, את הנפילות במקומות שלא הכרת קודם... (ומי שזה מזכיר לו בליינדייט, לא טועה).
אני שונאת סופים.
את העצבות והפרידות. את תחושת החידלון שמלווה סיטואציה של סיום. את העובדה שהנה, עוד משהו נכפה עליך ואין לך שליטה עליו כי אחרת- זה לא היה תם.
ואני אוהבת סופים כי...
טוב, כאן אני מבטיחה לכם- קוראים יקרים, ששרדו עד עתה ולא סגרו את החלון באבחת מקש- שלא תשמעו ממני קלישאות, בהן צדק (מרימה שתי אצבעות יד ימין באויר ונשבעת!) אבל בגלל שאני ככה, פה רק ההתחלה, אז תרשו לי אך הפעם...
אני אוהבת סופים כי "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר".
בסוף יש ראשית צמיחה שבתוך האבלות שלנו על מה שהיה ונגמר- אנחנו לא תמיד ערים לה.
אז הנה, לאחר מפגן מרשים (אתם מוכרחים להודות) של סכיזופרניה מהסוג המתקדם- אני מתחילה.
תקופה לא קצרה עיינתי בבלוגים נהדרים (אליהם אחשוף אתכם בהמשך, כשיהיה לי מושג איך שמים פה קישורים וכאלה) וכעת, אני הקטנה, שיצר המציצנות שלה טבעי כנראה (אחרת אין הסבר מניח את הדעת לחיטוט הכמעט כפייתי בחוויות של אחרים) ,מתכוונת לפרוש בפניכם, הנגועים באותו תסביך, כמה פיסות מחיי...
ואיכשהו... את ההתחלה הזאת- אני יותר אוהבת :)
יומקסים שיהיה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
