רק כדי להאיר

 
מכירים אותה?
היא באמת די חמודה. אינטליגנטית, שנונה, חברותית, טובת לב ונדיבה, נראית בסדר.
בסה"כ בחורה איכותית. 
ואתה לא מבין... מה קורה?
האמת שגם היא לא מבינה מה קורה, אבל ברבות השנים הדימוי העצמי שלה יורד לקאנט עד כי היא עצמה מתחילה להצדיק את כל אלה שבחרו לא להתחתן איתה.
בפאזות של רגשי נחיתות נמוכים מים המלח היא מגדילה  עשות וחושבת שלמעשה גם היא לא הייתה מתחתנת עם עצמה.
(אל תגידו לי שאתם לא מכירים רגעים כאלה, שבהם אם היו שואלים אתכם על מיקום ראוי למונומנט שלכם- הייתם בוחרים בפסגת החיריה...)
וכאילו לא די במצב המייאש הזה- הוא מטיל אותותיו בה כך שהרעננות והחיוניות שהקרינה לסביבה בתחילת סדרת ההיכרויות לקראת חיי אושר (מתוך הרבים שהיה עליה לעבור), נעלמו כלא היו.
מי שמכיר אותה עכשיו- רואה כבר במבט החטוף הראשון את הכאבים ושברונות הלב והעייפות והדמעות, כאילו היו קמטי פרצוף נראים לעין. הם אינם חזותיים- אבל כולם רואים אותם.

ובכל זאת -
היא נשארת
זאת שלא מבינים איך לא התחתנה עד עכשיו.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
יקירי- זה נגמר.
זה בסדר ממש (אפילו שמתי פרצוף מחייך כדי שלא תטעו בי).
אני יוזמת ושותפה מלאה להחלטה הזאת.
הוא לא האיש שלי,
אבל הבטחתי לו שהוא לא יהיה צפרדע. אני אחפש בובת נסיך מצפורדע.
למרות ש... אף אחד מהמדוייטים שלי הוא לא "צפרדע". חלילה.
הוא פשוט לא הנסיך שלי.
 
:) ואתם חמודים שאתם מקשיבים לי ככה...
 
נשיטות וחיבוטים (על משקל נשיקות וחיבוקים. אימצנו את זה במשפחה עוד בימים שאחייני הבכור והמתוק דיבר בינקותו כמו "טופלה טוטוריטו")
 
להוסיף אור,
פנסאית.