רק כדי להאיר

זוכרים?

J

פסח הגיע ולא היה ממש קל בבית מבחינת ההכנות לחג. דיתי לא עובדת כרגע וגם אני בקושי יכולה לפרנס את עצמי. אבל החג בפתח וההכנות המרובות דורשות התארגנות כלכלית קצת שונה ש... השנה לא כל כך יכולנו לעמוד בה.

בנוסף, יש את המשפחה הזאת שלקחנו תחת חסותנו. (לא, הם לא יודעים שאבי נפטר).

ממש סמוך לחג, עת החל הלחץ האמיתי של הקניות מצאנו את עצמנו בבעיה. אמנם רב הדברים נרכשו אבל לא נשאר כסף מזומן וכרטיס האשראי שלי חישב להתפוגג תחת עול הגיהוצים (ת'אמת? כל שנה אני פוחדת מהראשון למאי. לא בגלל הקומוניסטים).

עשינו קצת ויתורים כואבים (בתחום ההלבשה, ההנעלה וכדו'. אאוץ') ומתוך צפיה אמיתית שיגיע כבר ליל הסדר- קיוינו לטוב.

באחד הבקרים דיתי אמרה לי, כשניקינו את החדר, "אני לפעמים מתפללת קצת שיקרה לנו מה שקורה בכל הסיפורים החסידיים האלה שהראו ב"שלוש ארבע חמש וחצי" , כשהיינו קטנות. הזוג קשה היום שהיה לחוץ לקראת פסח  אבל בסוף הכל הסתדר לו על ידי איזה עושה נפלאות".

יומיים לפני החג נשלחתי לסבב קניות מסכם, דחוף, דחוק ובעיקר דוחק (יברך האל את תלושי אירגון המורים). כשחזרתי- התחלתי לסדר עם אמא את הקניות בארונות ובמקרר הכשרים לפסח, ולהכין את החבילה לחג למשפחה העניה שאותה אמצנו.

עוד אנו עמלות על ארגון המטבח – נשמעות נקישות בדלת.

ניגשתי לפתוח ומולי עמדה אישה טובת מראה , עם חליפה מחוייטת וחיוך מהוסס.

"שלום, משפחת ****?"

"כן" עניתי "שלום"

"אמא נמצאת?"

"כן, כן, תכנסי" אמרתי והולכתי אותה למטבח שם הייתה אמא.

המשכתי לסדר את הדברים בלי להקשיב לשיחה בינהן אבל בשלב מסויים בתוך המלמולים שמעתי את הקול של אמא קצת רועד. הסתובבתי וראיתי שהאישה מושיטה לה סכום כסף ומודה לה על משהו ואמא דומעת.

כשראתה את הפנים השואלות שלי אמרה מיד:

"לפני חמש שנים אבא שלכם זכרו לברכה הלווה סכום כסף לבעלי ולי. הוא נפטר בינתיים ואני ידעתי שאני צריכה להחזיר למרות שהוא נפטר אבל הכל התעכב וכבר לא היה לי מצפון..."

כשיצאה, אמא שלי מיד אמרה: "אוי, אבל פסח עכשיו, יש לה מספיק לחג?"

מהרתי אחריה לברר את העניין והיא ובעלה, שהיה באוטו, אמרו שהכל בסדר ושיהיה חג שמח.

חזרתי לתוך הבית והדבר הראשון שראיתי היה העינים של אבא מהתמונה על הקיר.

קורים ניסים.

במו עיני ראיתי.

ניסים קורים.