עוד יום מימיה של יהודית עבר בבטלה כפויה. כבר שנה שהיא מנסה למצוא עבודה ומשלא מצאה - החלה להתנדב בכל מיני מוסדות או ארגונים שקשורים בנוער, בתקווה שמתישהו יתרחש הנס ולמרות עתות המצוקה- היא תצליח למצוא משרה ראויה. לאחרונה פנו אליה מאיזה משפחתון לילדים במצוקה והיא החליטה לקחת את העבודה הזאת לתקופת נסיון. סוף סוף מצאה משהו שהיא מגלה בו עניין והיא הייתה נרגשת מאוד לקראת יום המחרת , היום הראשון לעבודתה.
בראשה התרוצצו כל מיני מחשבות ורעיונות הקשורים בתפקיד החדש.
היא הייתה בדרכה לקחת דואר מבית הדואר שליד ביתה, כשנתקלה באיש האומלל.
הוא היה שרוע על מדרכת הרחוב ובכה. היא מיד נגשה אליו.
מראהו היה מכמיר לב. מאופן התפתלותו הבינה שכנראה נפגע בזרועו. היא שלפה את הטלפון הנייד ואמרה לו "אל תדאג, סבא, הנה אני מטלפנת לאמבולנס".
"לא לא לא" ביקש בבכי "רק לא אמבולנס. רק לא אמבולנס..."
הוא נראה מבוהל.
"בסדר סבא, לא אמבולנס. במקום אמבולנס אני אקח אותך הבייתה. איפה אתה גר?"
"בבניין שפה קרוב. פשוט נפלתי..."
היא ידעה שלא תוכל לשאת אותו לבדה ולכן פנתה לחייל שבדיוק עבר בסביבה, בבקשה לסייע לה להחזיר את הזקן לביתו.
בכוחות משותפים הגיעו לבית האיש. כשפתחה את הדלת הוכתה בהלם ממראה המקום. החייל הצעיר היה המום עוד יותר ממנה. הם השכיבו את האיש על ספה קרובה והתיישבו לידו, כשהחיל שולף סגריה כדי להירגע מהמראה ויהודית מנסה לדובב את הזקן שיספר לה עם מי הוא גר ואם מישהו מטפל בו.
"איך קוראים לך, סבא?" שאלה, מטיבה את הכרית למראשותיו
"דוד. את נשמה טובה שעזרת לי."
"אתה גר לבד?"
"כן" האיש בכה.
"זה הבן שלך?" שאלה כשהיא מצביעה על תמונה תלויה על הקיר
האיש הנהן בעייפות והחייל פלט קריאה "אני מכיר אותו! אני מכיר את הבחור הזה".
יהודית שמה לב שדוד מתחיל להרדם ושאלה את החיל "יש לך אפשרות להשיג אותו?"
"לא. אבל אני אעשה מאמצים. הם אמורים להיות הרבה אחים..."
דקות נוספות שהו שם שניהם ביחד ואז החייל אמר שהוא די ממהר ושאל אם היא צריכה ליווי לאנשהו.
"אני אשאר כאן עוד קצת, כדי לשמור עליו. תודה רבה לך, עזרת לי מאוד" ענתה.
טריקת הדלת שנשמעה עם צאתו העירה אותה מערפול החושים שאחז בה בכניסה לבית.
הפרקטיות שהיא מצטיינת בה הביאה לידי כך שבתום שעתיים היו שירותי המקום נקיים והחדר הפנימי, שהיה כנראה סוג של חדר שינה, נותר מסודר מעט. "עדיין יש כל כך הרבה לעשות" חשבה, כשהתבוננה סביבה בערימות הגרוטאות והחפצים שברחבי הבית.
ליד הספה שעליה שכב היא הבחינה בחבילת בגדים ארוזה בשק גדול.
"בטח הבגדים שלו..." הרהרה ונטלה את השק.
דוד פקח את עיניו בינתיים וחייך אליה.
"דוד, אני הולכת עכשיו, אבל אני מבטיחה לחזור, אל תדאג. הנה לקחתי את הכביסה שלך ואת כל הניירות והדואר והמסמכים... לא- לא זה בסדר, אני אחזיר הכל... אני רק רוצה לסדר קצת כדי שיהיה לנו קל לטפל בך. אני לא אעשה שום דבר רע".
היא לא הייתה צריכה לומר לו זאת. הוא ידע.
"מחר צריכה לבוא עובדת סוציאלית..." מילמל
"בגלל זה אתה דואג למסמכים? אל דאגה, הכל יהיה מסודר, ומחר בבוקר אגיע לכאן ואפגוש אותה, בסדר?" חייכה.
הוא הנהן בחיוך רפה והיא נפרדה ממנו לשלום.
על ידית הדלת, מבחוץ, ראתה שקית ובתוכה בקבוק מיץ ובאגט שווארמה.
"זה בטח החייל" חשבה לעצמה
"דויד" קראה אליו בשמחה "אכלת כבר משהו הערב?"
הוא התרומם באיטיות ממקום מושבו צעד לעברה, נטל את השקית והלך בשקט לכיוון המטבח.
היא עקבה אחריו והרימה גבות בשאלה כשראתה אותו מחלק את הלחם לשתי חתיכות ואורז כל אחת בנפרד.
"מה אתה עושה? שומר לאחר כך? תאכל הכל, דויד, אני מבטיחה להביא לך באגט טרי למחר".
"לא, נשמה שלי, עיוני" ענה " אני כבר אכלתי היום ובכל ערב מישהו שם לי אוכל ליד הבית, אבל למטה גרים שני אנשים ואין להם מה לאכול. צריך להביא להם. מסכנים. רעבים ואין מי שידאג להם"
היא נאלמה והתכנסה בשתיקתה המהורהרת גם כשליוותה אותו במורד המדרגות.
"יש לי בוקר פנוי מחר. רק באחת אני צריכה להגיע למשפחתון. אני אספיק" חשבה לעצמה כשיצאה את שערי הבניין הישן.
שש שעות לאחר מכן, בחצות הלילה, הביטה לסירוגין בכביסה שתלתה לייבוש ובקלסר חדש שהיה בידה ובו אורגנו המסמכים.
"אז מה, סבאל'ה אומלל ויקר, לא רצית אמבולנס כי כבר לא היה לך כסף?" נאנחה.
היא הביטה שוב בקלסר. לכל סוג של מסמכים ייעדה ניילונית. היא הציצה שוב לתוך אחת מהניילוניות.
כמעט מאה הודעות ממד"א לתשלום חשבונות בגין שליחת אמבולנס וטיפול היו שם. בודדות מהן נשאו חותמת "שולם".
היא סגרה את הקלסר כיבתה את האור ונכנסה למיטתה בפיהוק רחב.
למרות שהייתה עייפה מאוד לא הצליחה להירדם.
*
מבטיחה חלק שלישי.
הסיפור ארוך מכדי להכתב בפוסט אחד, כבר אמרתי.
ארוך ומורכב. מעגלים מעגלים.
מי שזיהה ביהודית את דיתי אחותי, לא טעה.
מה הקשר לחנית ודני?
אל תדאגו- הכל הכל יתברר.
ולמי שתהה, אומר שוב:
הסיפור אמיתי.
אושר וטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
