אתמול, במוצאי שבת תשובה ולפני שהבנות יצאו הבייתה, חילקתי להם מעטפה סגורה וביקשתי שיניחו אותה בשולי מחזור התפילה ויפתחו רק בסוף הצום.
מה שכתוב שם זה קטע המסיים את תפילת נעילה ונמצא במחזורים ספרדיים. תמיד אני נרגשת כשאני מגיעה אליו...
"יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה. לך אכול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך"...
אני מאחלת לכם, לכולנו שהקב"ה ירצה את מעשינו.
מתפללת על עצמי שהוא יקבל את תפילותי למרות שכפי אינן נקיות די הצורך בכדי לעמוד לפניו ולאחוז בספר תפילות קדוש...
מאמינה ומקווה שכמו שאבי ז"ל סלח לי על מעשה משובה שעשיתי- הקב"ה ימחל ויקבל את תשובתי ותחינתי.
והפיגוע הזה אתמול. נורא.
כל פעם שקורה דבר כזה אני בטוחה שזה בגלל דברים לא טובים שעשיתי. מרגישה שאם הייתי בסדר יותר, עוזרת יותר, לא מדברת לשון הרע, לא פוגעת, לא חוטאת בהרבה דברים... הכל היה נראה אחרת. תחושה שכאילו הדברים הרעים שקורים- הם בגללי. בחינת כל ישראל ערבים זה לזה. אווווף.
איזה דבר להכנס איתו לכיפור.
ואולי זה הניעור שצריך?
ת הא ש נת ס ייעתא ד שמיא
ונצא ממצוקה ומכאוב פרטיים וכללים- לרווחה והצלה גדולה.
כתיבה של אור וחתימה של אושר
לעם לאומה ולארץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
