רק כדי להאיר

מבטיחה להמשיך את "מעגלים" בקרוב. אבל מה שאכתוב עכשיו בוער בי כל כך שאני לא יודעת איך אעביר את שארית היום.

אני לא אומר הרבה כאן. רק אפנה לפוסט של בלוגר שאמור להיות מהמובילים. זו הפעם הראשונה שנכנסתי לשם.

הזדעזעתי עמוקות.

לא יודעת איך הרהבתי עוז בנפשי להגיב לאנשים שמציעים להוביל את המתנחלים ברכבות, או לא להזרים להם מים וחשמל ("כי ככה גם לא נבזבז עליהם כלום"), אני מניחה שאזכה לתגובות קשות (שאברך על הפעם הראשונה שלי בסיכסוכים פנים בלוגיים?)...

לא מתכוונת להגרר לעניין הזה.

לי עצמי לא ברורה עמדתי בנושא, אבל אני יודעת שכואב לי ממש על עשרות אלפי אנשים שמוציאים מביתם בצורה שרירותית וקשה.

לא ביקשתי שאנשים יתמכו במתנחלים בניגוד לעמדותיהם הפוליטיות. לא ביקשתי אף אחד להצטרף למאבק בניגוד לדעתו. לא ארצה שאף קבוצה תכפה את תפיסתה על הקבוצה השניה.

אני מייחלת לקצת רגישות. הבנה. אמפתיה.

רוצה שכל צד יבין את מצוקת הצד השני.

רק ככה מחשבות נוסח הדיקטטורים של שנות השלושים, לא יחלחלו לתודעת אף יהודי בארץ.

והנני לתקן, כפי שהבטחתי: בעל הפוסט טוען לסרקאזם טהור שבא כנגד הדברים שציטט בבלוג שלו. אני מבהירה בשנית: הזעזוע שלי הוא יותר נוכח התגובות ולא מהפוסט עצמו.