| |
רק כדי להאיר
...פנסאי, כתפקידו של האיש לפנים, קודם המצאת החשמל, שכל ערב הדליק את פנסי הרחוב. |
| 10/2003
פרחים וסימפטיה
לפני כשבוע תלמידותי יצאו לעיר הסמוכה לישוב כדי לקנות ורדים לאחת מהפעילויות הליליות מרוממות הנפש כמתחייב בין כסה לעשור. כשחזרו מסרו לי ד"ש חם חם מאיזה אחד, מאור.
"מאורי שלי? איפה פגשתן אותו?"
"בחנות פרחים. הוא שאל איפה אנחנו לומדות ואמרנו לו והוא ממש התלהב ואמר לנו למסור לך ד"ש ושהוא יתקשר היום"
"ממש תודה" חייכתי "הוא בטח נמצא בחנות של ההורים של החברה שלו..."
"אה, היא החברה שלו? חמודה ממש, וכשהביאה לנו את הורדים היא נראתה עם הזר ביד ממש כמו מציור"...
***
ככל הזכור לי לא סיפרתי לכם הרבה על מאור שלי, היקר לי כאח. כלומר, סיפקתי אינפורמציה בסיסית וזניחה בעליל כגון גילו (23), האוריינטציה הדתית שלו (חילוני), האינטיליגנציה שלו (רגשית ושכלית- גבוהה) והכשרון המדהים שלו.
הוא גם חתיך לאללה, אבל סוג מידע כזה ממש לא מעניין אנשים בלתי רדודים כמונו, נכון?
בהזדמנות אחרת אספר איך היכרתי אותו.
בכל אופן, אתמול הכרתי את החברה שלו.
הם חברים די הרבה זמן אבל בגלל שהיא הייתה עדיין בצבא - לא יצא לנו להפגש. והנה סופסוף... והיא ממש מקסימה.
יש לה את החיוך הכי מתוק שראיתי. שילוב של צחוק ילדי ושובבות. בול מה שמאורי צריך. מה שמתאים לו לאהוב.
אה, והיא גם נראית מצויין אבל זו אינפורמציה שממש לא מעניינת אותנו, חסידי ה"אופי ולא יופי"...
ואתמול, בין ההקנטות ההדדיות שלהם, בין החיוכים והחיוניות באויר- שמחתי כל כך להיות איתם ומאידך קנאתי מאוד. לא בה. בהם. במה שיש להם וכנראה לא יהיה לי כי כבר עברתי את הגיל הזה שרוח הנעורים ושמחת החיים אופפות אותך מכל עבר.
ורציתי גם.
הו, אלי הטוב... איך שרציתי גם.
***
"את מתוקה לפחות כמו שמאור סיפר" חייכתי מעל לסלט שחלקנו.
"היי היי, אל תגידי לה את זה. האגו שלה יתנפח ויהיה לי חודש לתקן את זה" קרץ.
"ממש תודה! וגם עליך הוא סיפר המון" פנתה אלי.
"אל תאמיני לו.. סתם מגזים. איך קוראים לחנות של ההורים שלך?"
"פרחים וסימפטיה"...
***
את החנות הזאת ראיתי כבר בתחילת השנה. הייתי מציצה אליה ממושבי באוטובוס שחצה את העיר בדרך לדירה שלי, באולפנא הכפרית. חנות חדשה ומתוקה כזאת. עם שם כל כך מזמין. ועוד פרחים...
והכל התלבש לי עליהם, על הזוג הזה...
הפרחים, הסימפטיה, היופי- כמו מתוך ציור.
תפילתי שה' ישמור אותם ואת מה שיש להם. שלא יכבה לעולם.
אמנם אין לי מה שיש להם אבל ברגע שיש את זה למאורי- נדבק מזה גם בי.
וכמו עני שמסתפק בפרוסת לחם עבשה- אני מוצאת את מקומי בציור המושלם ההוא, שלהם.
אני מצרפת לינק ליצירה יחידה שמאורי פירסם ב"במה". תחת שם אחר. הוא כותב הרבה יותר אבל זו היחידה שהתפרסמה.
אני חושבת שתאהבו. ותקלטו טיפה מהאישיות המדהימה והרגישה שיש לבחור הזה.
אוכמניות
יש הרבה אור בחיי
הודות לאנשים מקסימים שמקיפים אותי...
ולפעמים אני לא מבינה מה עשיתי שקיבלתי אותם ...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
