רק כדי להאיר

לא הרבה פעמים בחיי אני יושבת מול המחשב ללא יכולת להביע מה שאני רוצה לומר. כעת זו אחת מה"לא הרבה פעמים" הללו.

אין לי מושג מי כאן בקיא במשפחולוגיה שלי.

אני אמנם מספרת הרבה על עצמי אבל לא זכור לי שאת עובדת היותנו, אחיותי ואני, בנות לנישואים שניים של אבא, יצא לי להזכיר מתישהו.

מנישואיו הראשונים של אבי נולדו לו שני בנים. אחד מהם נפטר לפני כארבע שנים (מה שדירדר את מצבו של אבי) ואנחנו בקשר מצויין עם משפחתו. השני התאלמן לפני 15 שנה, לא עלינו, ויש לו שני ילדים מקסימים- שירה ואסף. הקשר איתו (ולמעשה אנחנו יותר בקשר איתם) התחזק לאחר שאבדו את אמם.

לפני שאחותי נישאה ונולדו אחייני- הייתי גאה מאוד בשני האחיינים הללו: חכמים, טובי לב, יפים. גם אם היו פערים בסגנון ובהשקפה (דתית, פוליטית)- היה כיף לפגוש אותם מידי פעם.

לפני פחות מעשור נתגלה אצל שירה גידול בראש.

היא עברה סדרת ניתוחים בחו"ל וחזרה אחרת ממה שזכרנו אותה. מנערה יפהפיה, מבריקה ובריאה היא הפכה למישהי אחרת: ראייתה נפגעה והעיניים שלה לא ממוקדות, נפגעו גם שמיעתה ושיווי המשקל שלה וכתוצאה מכך נפגעה יכולתה לתקשר עם בני אדם. היא, הבחורה הכי קומוניקטיבית שיש.

הכי עצוב היה לראות שלמרות שהיא התקבלה לפקולטות נחשבות מאוד, ההתמודדות עם המצב החדש יחד עם קשיי קליטה כבכל שנה ראשונה- היו מעל לכוחותיה והיא החלה ללמוד לתואר בפסיכולוגיה בהתכתבות. היא, שחברה ואנשים היו הדבר הכי משמח עבורה.

יצא לנו להפגש מידי פעם ובכל הזדמנות כזאת הייתי פורשת החוצה ובוכה. נזכרת בנערה החכמה והדעתנית, עם חוש ההומור והאינטיליגנציה שמאוד לא איפיינו את בנות גילה. נזכרת בה, עוטה אזניות ווקמן ומתמכרת למוסיקה איכותית שהיום- היא לא יכולה לשמוע...

לפני כחצי שנה נודע לנו שיש לה חבר (עימו שוחחנו טלפונית כשהיא עברה ניתוח נוסף להסרת גידול בגב כי גם לאביה, ל"ע, יש בעיות שמיעה בעקבות אותם דברים בדיוק...)

בהכנסת ספר התורה לזכר אבי- נתבשרנו על חתונתם הקרובה.

הערב החלטנו לערוך לה מעין "חינה" משפחתית ושמחה. לה, לנערה שסבלה כל כך הרבה בשנים האחרונות עד כי לעתים נדמה שאיוב עצמו סבל פחות...

ולא זכורה לי ולו שניה אחת במחיצתה בה הראתה מרירות או עצב. כל הזמן חיוך על שפתיה.

הוטל עלי לכתוב לה ברכה ואין לי מושג מה לומר. כל מה שאומר יגמד את תחושת הלב המלא עד גדותיו שרוצה לאחל לה מכל הטוב שבעולם. כי רק הטוב מגיע לה.

אז הנה, הקב"ה הביא לה את בן זוגה המיועד, בחור טוב ומקסים, בריא וחזק שאוהב אותה ורוצה לבנות איתה את הקן שלהם.

וכל כולי אושר.

"חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו"

כותבת בדמעות של חדווה.

פנסאיתכם.