ומרגש ומרטיט לב ומשמח.
הכי קטע זה ש... גיליתי שהיא כותבת באחד מפורמי תפוז (חתונות) והבוקר היא כתבה על החינה!
רוצים לקרוא? הא לכם לינק.
חינה.
אגב, הגבתי לה שם בשירשור. נעים מאוד אנשים, אני בדרך כלל "סוערה".
היה יפה לראות גם עד כמה האירוע תרם לקירוב הלבבות בין המחותנים ולאוירת הפיוס במשפחה שלה שסבלה, כנראה, מחיכוכים שונים. (הסבתא החורגת שהיא מספרת עליה בתיאור- זו לא אמא שלי. אנחנו בסדר עם כולם ב"ה).
אתם בטח רוצים לדעת מה בסופו של דבר גימגמתי שם ברב התרגשותי.
אז הנה לכם. מאוד מאוד לא אופייני לי- אבל הטוב ביותר שיכולתי להוציא.
----{---{----@
שירה ואיציק היקרים,
היה לי קצת מסובך לכתוב משהו בעצמי לרגל האירוע המרגש והמשמח.
כשאתה מעורב רגשית התחושות מתבלבלות כמו גם היכולת לנסח אותן והחדר שלי נראה כמו חדר של סופר בבלוק חוסם: כדורי נייר מקומטים מכל עבר.
אז החלטתי לפנות לגדולים ממני, שידעו להעביר תחושות בצורה הטובה ביותר.
יש שיר של זלדה, המתאר את חדוות קשר הנישואין בצורה רגישה ומרגשת:
"יצאתי אל משוש חתן וכלה
וראיתי
כי הם שוזרים
תקווה עדינה עד מאוד.
וראיתי כי הם שוזרים
תקווה אמיתית
וכך ביקשתי בחשאי,
יוצר האדם---
שיהיה בניינם בניין עד".
הדרך ששתי נשמות עוברות בכדי להפגש ולהתאחד ארוכה, מפותלת ורבת מכשולים. אבל כשסוף סוף מגיעים למציאת הנשמה התאומה- נוצרת תחושה הגורמת לנו לחשוב שבשביל מה שהשגנו בסופו של דבר- הדרך הארוכה שעברנו הייתה משתלמת ובמקום מסויים, גם חישלה והכינה אותנו לקשר טוב ואיתן יותר.
רגשות התקווה והתפילה שמלווים כל בני זוג הבוחרים לקשור את גורלם זו בזה – מוצאים את ביטויים היטב בשיר של זלדה ואני חשה שותפות מלאה לאיחול המסיים אותו.
שירה ואיציק,
עם ראשית הדרך המשותפת אנחנו, בני המשפחה, מבקשים לאחל לכם שהמסלול אותו תעברו יחד ישגה בשושנים. שתדעו רק שמחה ואושר, שהבניין שתבנו יחד יהיה בניין עד ושברכת שמים תלווה אתכם בכל מעשי ידכם ובכל אשר תפנו.
---{---{----@
אמן כן יהי רצון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
