רק כדי להאיר

הדבר שאני הכי אוהבת בעולם- זה לתת מתנות. באמת!

לראות את תגובות ההפתעה/שמחה/אושר אצל החברים שמקבלים מתנה ולדעת שבאיזשהו מקום אתה אחראי לתחושת השמחה שלהם...- יש בזה משהו מרומם נפש ממש.

לפני כמה שנים קיבלנו לבית ספר חמוד כזה, סטייל ספרי ה"עצות טובות לחיים". הוא נקרא "דברים קטנים של אושר".

לאחר שהספר עזר לי לעשות מה שמיד אספר לכם עליו- התחלתי לקבוע לי מסורת ולעשות את זה לאנשים שאני ממש אוהבת או שאני חושבת שזה ישמח אותם (אהמממ... ובכן... את מי זה לא ישמח?)- אבל אני מקדימה את המאוחר.

באחת ההזדמנויות, כשחברה שלי מהתיכון הייתה באחת מתקופות העצבות שיש לכל סטודנט מתחיל, שלחתי לה, למעונות, חבילה שהבסיס שלה הוא הספר הזה.

מה יש בספר הזה? - במשפטים קצרים- כל מה שגורם לנו אושר בזעיר אנפין. רגעים כאלה של חדווה. למשל "ריח של גשם ראשון". למשל "מרשמלו".... והרעיון ברור.

אז צילמתי על דפים צבעוניים משפטים שלמים מהספר.

כל מה שהיה אפשר לחבר לתשורה - הדבקתי בסלוטיפ על התשורה והכנסתי לחבילה ("שמפו ומרכך באותו בקבוק" הדבקתי על בקבוק כזה, "שוקולד אגוזים"- על שוקולד אגוזים, "דיסק עם מוסיקה טובה"- הדבקתי על דיסק שקניתי של מוסיקאי אהוב עליה וכדו'....) ולגבי דברים שקשה לתאר/ לקנות ("ריח של גשם", "שקיעה", "זריחה", "נשיקה מתינוק" וכו') - סילסלתי את הרצועות של האמירות שלהם ופיזרתי בתוך החבילה מה שהוסיף צבעוניות ועניין. (מאור קיבל חבילה כזו לצבא ואמר שהכי כיף היה לקרוא את כל הרצועות שמגולגלות בפנים...)

וזו חבילת השימוח שלי :)

אני באמת אוהבת לעשות את זה. להפתיע בצורה שתביא שמחה בצורה מלאה- לאיש המקבל.

לאחרונה... בעקבות אמירה של מישהו, שמתי לב שכמעט אף פעם לא עשו לי הפתעות חריגות כאלה.  הוא אמר שאני תמיד בצד המעניק, העושה. אף פעם לא אחרת.

הוא צודק.

אני לא מדברת על מסיבות יומולדת וכאלה... אני מדברת על משהו שירענן קצת את השיגרה האפורה.

ושיגיע מחבר/ה טוב/ה שיודעים למה עצוב לי ואיך ניתן לשמח ושנעשה משהו שיזרים חדווה למציאות הלאה שלי...

אמרתי "כמעט" כי מאורי שלי היחיד שכן מצליח לעשות הפתעות נעימות. הוא נהנה רק מהעיסוק ב"הפקות" של אירועים כאלה- שהם אולי לא הפקות גרנדיוזיות- אבל מרעננות הן כן. (פעם הוא אמר לי שברגע שיכנס מישהו רציני לחיי- הוא יתן לו את רעיון הצעת הנישואין. "כי מגיע לך" - ככה הוא אמר - "משהו מושקע")

בבקשה אל תבינו את זה כ"קיטור". זה ממש לא ככה.

אולי סתם נמאס לי להיות בצד הנותן תמיד.

רוצה שינוי קטן. שיפתיע לטובה.

ואולי אני סתם רעה. כי יש כאלה שאפילו את יום ההולדת שלהם שוכחים. ואין להם 'מאור'.

אויש... אתם מבינים אותי, נכון?