כשדכנית במיל וכמשודכנת בסדיר... אני רוצה לשתף אתכם בעניין שאני מוצאת מאוד מטריד- בעיקר לאחרונה.
כולם פה יודעים שאני אממ.. סנדלרית שקר לה ברגליים בכל הקשור לתחום.
בתקופה האחרונה החל עניין תקשורתי רחב יריעה בנוגע למצוקת הרווקים\רווקות ששייכים לסטטוס הזה, לא מתוך בחירה.
אני רוצה להאיר את עיניכם בעובדה שמציקה לי מאוד והיא לכאורה אינה קשורה לכל מה שהעלו בכתבות השונות, לא בצורה ישירה בכל אופן.
כשיוצא לי לאזור עוז, ולהציע מישהי\ מישהו לאנשים, התגובה
הראשונה (שאני כבר מדקלמת איתם, כמעט) היא:" מה, אבל היא בטח מהנגב... עזבי, איןלי כח... מה אני אסע עד לשם?..."
ידידי ורעי, יש לי מספר קושיות להעלות בפניכם:
א'- האם מדינתנו שילשה\ ריבעה את שטחה ולא אמרו לי שום דבר???
ב'- שמא עלי לדרוש מהאדם שכבר מסכים לנסות (וזה רק מכיוון שהאפשרות הבאה היא התאבדות...) לרכוש חליפת חלל שכן הוא עומד להכנס למערכת יחסים בינגלאקטית או לפחות טראנס אטלנטית?..
וכעת לסוגיה הרצינית ביותר והמהותית ביותר:
אם היו אומרים לכם, שהנפש התאומה, זו שאליה אתם מתגעגעים כל לילה רגע לפני השינה ובשניה ראשונה של שחרית (וזה ברי המזל שביננו- אני למשל, מתגעגעת כל היום...) דרה
לה במושב: "פאתי הערבה הפרובינציאלים" עדיין הייתם מוותרים?
על שאלה כזו אני זוכה למענה: " כן... אבל מי מבטיח לי שהיא האמיתית?"
עוללים יקרים, שהחלב עודנו על שפתיהם, הסכיתו לדברי ישישה מכם, שהיא גם לא טיפשה כידוע...: בחיים מעריכים את הדברים שמשקיעים בהם. כל התהליך המתיש בדרך להשגת
והגשמת דבר כלשהו- רק גורם לנו להעריך אותו יותר. חוץ מזה, שזהו גם הנסיון בו אנו צריכים לעמוד.
מה גם שאני וחברי\חברותי הפרובינציאליים מבינים את גודל המצוקה ושמים פעמינו למקום המאופיין בהגדרות הציוויליזציה יותר מ... אשקלון.
זה לא נגמר פה, אנשים יקרים... מול הטענה הזו אני זוכה לתגובה המאוד משכנעת: "
טוב, אבל מה יהיה בדייט הרביעי- חמישי? היא תרצה בוודאי שגם אני אבוא"...
מתוקי- אם יהיה דייט חמישי, יהיה בשביל מ ה לבוא...
בעצם, מהיכרות עמוקה עם החולים\חולות במחלה הזמנית הזו ששמה רווקות, ושהם על סף גסיסה כי הם גם דרומיים, תאמינו לי, ההפסד- כולו שלכם...
מי שלא טורח בשבילנו- לא שווה את בזבוז הזמן והאנרגיה שלנו. גם מי שטורח, יצטרך להוכיח הרבה יותר (כי, בכל זאת... הוא בא עד באר שבע... בטח משהו בו דפוק אם הוא כה מיואש...)
חביבי, זוהי נקודה קטנה לתשומת לבכם.
תחשבו על היתרונות: בכביש לדרום יש פחות נהגים לעצבן בדרך...
בתקווה שכל המשודכים בסדיר יהפכו במהרה למשודכים בדימוס... (אני, כידוע, אשמח לעזור...)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כתבתי את זה ממש מזמן. באיזה פורום דייטים או משהו. למה נזכרתי בזה פתאום?
אתמול דיברתי בצ'אט עם בחור ממש חמוד. שנון, אינטיליגנטי, השיחה קלחה וסופסוף זה לא היה מישהו שהתעניין "מה אני לובשת" אחרי שלוש דקות (גם לא אחרי שעה- חריג ביותר בגזרת הצ'אטים). ואז הוא רצה להפגש איתי. ואז הוא הבין שאני דרומית. ואז זה הפריע לו.
ואז נפרדתי יפה לשלום, כיביתי את המחשב והלכתי לישון לבד במיטה שלי שהחתולים שלי טרחו לחמם.
כן, כן, יש לי את כל סמלי הסטאטוס של הרווקות המזדקנות: גרה לבד, בעצם לא לבד. יש חתולים, ובלאגן ומעמד דיסקים משובח וממש כעת מיילל לו קני ג'י.
כי אין דבר יותר נורא מלהיות קיטשית ובודדה.
פנסאית, בוכה פתאום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
