רק כדי להאיר

"מה את עושה ברגעים כאלה של יאוש, של מחשבה או כמיהה להיות מישהו אחר?" היא שאלה בעיניים מעט דומעות.
"מה אני עושה?" שאלתי בתגובה, כמו יהודיה טובה-

*

זו השנה השלישית שאני מנצלת את חופשת הקיץ להדרכה בקורס לבנות שנמצאות לקראת שירות לאומי במסגרת מדרשות.
תמיד יש את השיחות האלה, שמתחילות כשיחות ענייניות ומקצועיות ומתפתחות לגילויים כנים ואמיתיים של צפונות הנפש.
היא הייתה כל כך עצובה.
בגללו. (איך לא? :))
נערה שברירית שחוותה פרידה וכאב שהיו כל כך מוכרים לי, גם אם עברתי אותם מזמן מזמן. כשהייתי בגילה.
הרגש הראשון שנצנץ בי היה מתנשא וקנטרני "מה היא יודעת על כאב, הילדונת? כל משחקי הארגז חול האלה... נו באמת..."
אבל לאחר התבוננות נוספת בעיניה התחוור לי שטעות מרה בידי.

כשעה לפני כן הגיעו בוגרות אחת מהמדרשות להעביר סדנה. בינהן הייתה רינת, נערה מקסימה, נדירה ביחודיותה ובטוב לבה ומעבר לכל- בתושייתה.
למרות היותה נערה מוגבלת מעט פיזית- היא בצעה את עבודתה בצורה הטובה ביותר וחשתי שכל שיש לי לעשות זה להתבונן בה, וללמוד.

*

"מה אני עושה?" חזרתי על שאלתה.
"אני מתבוננת ברינת ויודעת שיש תיקים שלא הייתי מסוגלת להתמודד עימם ושהתיק שלי, כבד ככל שיהיה, תפור על פי מידותי ומאפשר לי יכולת התמודדות".
היא חייכה והנהנה.
"ויכול להיות" מיהרתי להוסיף בקריצה "שמישהו אחר מתבונן בי בעת צערו ואומר לעצמו ´מזל שאני לא היא´ ומתוך כך שמח בחלקו. ככה שלכולנו יש שליחויות קטנות ומסרים למסור בתוך בליל התהיות הקיומיות האלה".

*

שבוע וחצי אחרי הקורס, אחיין שלי בן השבע התאשפז לצורך ניתוח.
במהלך ארבע שעות של דאגה אני נזכרת בכל מיני אנקדוטות חכמות או מצחיקות שלו. איך ביום הולדתי הוא הכין לי חוברת ציורים ואיחולים שרק למד לכתוב ("שהשנה תטחתני") או דו השיח בינו לבין אמו, אחותי, בו תהה בת כמה אני וכשנענה "31" תמה בקול: "אז איך זה שהיא לא נישאה?"
או הפעם ההיא שאמרתי לו, אחרי שבראש השנה ביקש יפה אחות קטנה כי נמאס להיות שלושה בנים ובסוף השנה אכן נולדה לו אחות, "וואו, ה´ מקשיב לך! אולי תבקש שיהיה לי חתן השנה?"
"אני כל הזמן מבקש" ענה הוא. "אבל אל תדאגי. הנה, תסתכלי על אמא שלי, התחתנה בגיל 33 ויש לה עכשיו את אבא ואותנו".

אז אני מסתכלת...
כי המציאות  הזאת, בין התפילות, התקוות והייחול, היא גם עניין של הסתכלות.

*

עוד קצת על הסתכלות:

לפני כמעט שנתיים כתבתי כאן לקראת חתונתה של  אחיינית שלי וסיפרתי על אישיותה המיוחדת. זוכרים?

לשמחתי היא פתחה בלוג. מומלץ. כנסו- כנסו, תראו בעצמכם :)

ובאותה הזדמנות, אני מבקשת למסור ד"ש ליהב"ה מZIPI ומיער. אתה חכם, תבין את הקשר (ותשתומם, כמוני, כמה העולם הזה קטנטן).