רק כדי להאיר

אז חזרתי מטיול שנתי בסדום סיטי- אילת.

*

המורה חגית, שיש לה בעיות קלות בהתמודדות עם מסלולי טיולים כמו שזכור לנו מפוסטים קודמים (יפה לך אולריך להזכיר לי את זה), נשארה הפעם באוטובוס על תקן בייביסיטר לפדלאות האלה שיש בכל כיתה.

(אל תסתכלו עלי! אני בגילן הייתי פייטרית שעשתה ה-כל על מנת לגזור קופון של 700 קלוריות מינוס בסוף מסלול).

הנוער של היום. כל מה שיש להם בראש זה שופינג ומותגים. זוועה.

(אל תסתכלו עלי! אני קניתי רק כובע. וגרביים. וגומיות לשיער. וצעיף משהו סוף).

אז חיכינו באוטובוס.

נכון שחשבתי בהתחלה שיהיה לי קצת זמן איכות עם עצמי, אבל הגורל חשב אחרת.

"המורההההה! מה, אנחנו עכשיו נתייבש פה חמש שעות?"

"לא חמש שעות. רק שעה וחצי. זה החוק"

"ואחרי זה?"

"אחרי זה ניסע לסוף המסלול ונחכה שם"

"אבל המורהההה... מה זה הטיול הזה?"

"איך את מתלוננת על הטיול הזה כשלא יצאת לשום מסלול חוץ מסיבוב הקניונים אתמול בערב?"

"אה, כן. זה היה כיף. המורה יש מצב שניסע עכשיו לקניון?"

"לא"

"אוף איזה טיול מעפן".

אז במקום זה יצאנו לאיזור חוף אלמוג. הבנות שכשכו רגליהם במימי ים סוף והמורה חגית שנורא רצתה להקיא מהטלטלות והסיבובים של האוטובוס (שני נהגים, ש נ י י ם, הביאו לי לימון והביעו דאגה כל כך עמוקה ואז התברר שהנהג השלישי אמר להם בסוד שרכזת השכבה בהריון כי היא הקיאה כל הדרך).

פנתה המורה חגית לחנות שעשתה רושם יציב יותר מהפיצוציות הניידות בסביבה. הסתבר שזה היה מן מוקד להשכרת ציוד צלילה.

"ש-לום"

"שלום נשמה"

"תשמע, אני לא בעניין של שנורקלים. שירותים יש? כי אני מסתובבת עם בחילה מהבוקר"

"מה קרה, מותק, את בהריון?"

"כן. ולבן שלי יקראו ישו. ש י ר ו ת י י י ם , אם אתה לא רוצה תצוגה של ארוחת בוקר ממוחזרת כאן בפתח"

"בטח בטח ממי. הנה המפתח. צאי מסביב, דלת שניה".

אצה רצה לה מורתנו וחיפשה את הדלת.

כשהגיעה לשער הזהב שמעה רעש חשוד של זרימת מים אימתנית וגילתה למרבה הזוועה שהדלת פתוחה מעט.

"קיבינימיני" קיללה לעצמה בדוסית "בטח התפוצץ שם צינור ואלוקים יודע איזו טינופת מצפה לי בפנים"

היא שירבבה את ראשה וראתה שהרצפה אכן מוצפת מים.

"שיט" קיללה שוב, בחילונית הפעם, ודחפה את הדלת לגמרי.

לפתע הציץ מבפנים ראש רטוב.

"היי!"

"א... א... אהלן. זה לא שירותים פה?"

"זה בסדר, זה לבנים ולבנות"

"אני יכולה להבין את זה" ענתה, אבל כשראתה בזוית העין את המקלחון בצד צווחה "זה מקלחת?!?"

"גם. כן"

"לבנים ובנות?!?"

'מה עוד יפול עלי היום? רק שלא יתברר שהבנות בחוץ משכשכות רגליהם בחוף נודיסטים' הרהרה באימה.

הבחור כמעט פתח את הדלת לגמרי

"לאאא!" עצמה חגית את עיניה בידה כמוכת סנוורים

"זה בסדר. באמת..."

פקחה חגית חצי עין ונרגעה כשראתה שהבחור עוטה חליפת צלילה וכנראה שוטף את עצמו מג'יפת המים.

"אה. טוב. שירותים איפה?" גימגמה במברקית כמו שהיא עושה תמיד כשהיא רואה בחורים מסוקסים בחליפות צלילה.

"שם".

נכנסה חגית לתא המצחין. הקיאה את נשמתה.

כשיצאה ראתה את הבחור רוחץ מה שנראה ציוד צלילה מתקדם.

"אז מה... את צוללת?"

"פחחחחח. כן. נורא עמוק אפילו. ובלי שנורקל ובלי בלון חמצן ובלי כלום. תזרוק אותי למים- ואין צוללנית טובה ממני" ענתה חגית ופנתה, חצאית דוסית, סווטשירט (היה לה קר בבוקר!) והכל היישר לכיוון האוטובוס.

~כעבור שעה~

"המורהההההה, אני צריכה פיפי!"

גררה המורה חגית את רגליה, ירדה מהאוטובוס ופנתה עם הבנות ("המורה, אל תתבאסי. זה בגלל שחינכת אותנו טוב למשמעת מים") לביתן השירותים הנ"ל.

ישב לו מחוץ לתא בחורנו, מגבת גדולה למותניו והוא מלהג עם חבריו כטוב לבו בבגט מוקפץ (למה הכל לא כשר שם? ל-מה?).

המורה חגית ניסתה לשמור על פאסון למען לא תתגלה הפאדיחה הנ"ל, אך לשוא.

הבחור התבונן בה ובתלמידות ובלי להתבלבל שיגר חיוך רחב ומלא משמעות.

שלוש הפרחחיות הביטו בה במבט שואל.

"כן, כן" הפטירה לעברו חגית "ואני נורא מוכרת לך, נכון? יא-אללה שלכם. נסו למצוא ליינים יותר מוצלחים להתחיל עם בחורה".

*

אז קשה לי להפרד.

אז מילה שלי זה לא מילה.

אז אני סתם מכורה.

ביג-דיל.

אבל האמת היא שהבטחתי לאחת הקוראות, נעמה, שפנתה אלי במייל כבר אחרי פוסט היענו-פרידה, שאין למה להתגעגע ויש בלוגרים מופלאים ברשת.

"ובכל זאת" שאלה "תחזרי?"

"אולי אחרי החגים".

אז- חשבתי שאחרי החגים זה משהו לא מחייב ויכול להיות עוד שנה.

היום- אני שמחה להפציע גם אם צמוד מאוד

לאחרי החגים.