רק כדי להאיר

הסקירה לאחור של שנות הצרכנות הלא- נבונה שלי (שזה בערך מגיל עשר ועד היום) מגלה שקל לעבוד עלי.

הפרסומאים שרוצים למכור לי מוצר , לא צריכים לעמול הרבה. הם רק צריכים לדאוג שבסרטון הפרסומת יהיו מספר מרכיבים חיוניים:

גשם.

מוסיקה טובה.

בחור יפה עיניים וחיוך.

בחורה נאה עם מבט חולמני.

סיטואציה רומנטית.

אם יהיה גם פאנץ' מבדר או לחילופין מרגש- תבוא על הפרסומאים הברכה.

*

אחת הפרסומות שגרמו לי כמעט ללכת ולרכוש לי מכשיר סלולרי של אורנג' (שביננו, מבין כל חברות הסלולר, אין עליהם בפרסום) הייתה סיטואציה שאתאר להלן והתנהלה לצלילי השיר THE UNIVERSAL של BLUR.

עומדת לה נערה קטנטונת (מה שאהבתי בה זו הפשטות שלה. קטנה וחיננית) בכניסה לבית הקולנוע ומחכה לבן זוגה. פניה דאוגות שכן נראה כי הבחור מבושש להגיע, אך לא. איזו הקלה. הנה הוא פה, החתיך עם המת'יו מקונוהי שיק.

הם נכנסים יחדיו לבית הקולנוע, וברגע שהוא הולך לטפל בעניינים הגסטרונומיים (פופקורן וקולה) היא מביטה בנכנסים לאולם, גברים גבוהי קומה ונשים גבוהות כובע ובכלל, תצוגת אופנה של מגבעות וצילינדרים, כאילו בתקופה הויקטוריאנית היה מדובר. פניה מתכרכמות, היא מצטנפת בתוך כסאה ועיניה מביעות את החשש הגדול: "שיט, למה הייתי צריכה להוולד מטר ושייבה? איך אני אראה את הסרט עכשיו. איך?!"

הבחור חוזר, הקרנת הסרט מתחילה.

נערתנו שמה לב לפתע שכל הכסאות שנמצאים מולה - עד לסוף אולם הקולנוע- ריקים וכל המוני האנשים מאכלסים את מקומות הישיבה שלא מפריעים לשדה ראייתה. היא לא כל כך מבינה מה הולך כאן ואז או אז הבחור הצעיר מנסה להוציא את זוג משקפיו מהכיס הפנימי של מעילו והופ נופלים משם שלל כרטיסים שהוא- כן, כן, הוא- קנה, על מנת שאהובתו תוכל לצפות בסרט בצורה נעימה וטובה.

ראיתי, חייכתי ויחם לבבי.

*

לא מצפה לכאלה מחוות מאף אחד.

כזה יש רק בפרסומות.

גם הצעת הנישואין שאזכה לה מתישהו (היי! שמתם לב לנימה האופטימית? יש תקווה להצעת נישואין!) תהיה מן הסתם משהו כמו: "אז מה את אומרת, מתחתנים?"...

אבל אני מקדימה את המאוחר. קופצת לעתיד שלמרבה השמחה הוא ורדרד, אבל עד אז יש את הבינתיים הגדול.

ומה שמשאיר לי הבינתיים הגדול זה חורף קצת בודד.

אוברדראפט בגודל הגראנד קניון.

חלומות גדולים יחד עם ידיעה שרובם לא יתגשמו.

ורביצה מול "יומנה של בריג'יט ג'ונס" עם פופקורן מהמיקרו וזוג גרבי חימום לא תואמות.

כי אחרי הכל- פיג'מה דהויה וקוקו מרושל הם פריבילגיה של החיים לבד.

*

אבל הוא הבטיח לי,

הוא הבטיח שם בשיר...

No one here is alone, satellites in every home

Yes the universal's here, here for everyone

Every paper that you read

Says tomorrow is your lucky day

Well, here's your lucky day

It really, really, really could happen

Yes, it really, really, really could happen

When the days they seem to fall through you, well just let them go

וזה איכשהו, אפילו טיפה,

מעודד.