רק כדי להאיר

מעולם לא יצא אל הפועל.

אבל כמו שאמרנו אך לפני פוסט- מותר לחלום ו... לפעמים חלומות מתגשמים :).

*

האמת היא שאני קצת עייפה לאחרונה. תשישות שאולי יש לה הסבר- אבל הוא לא איתי.

מה שכן יש איתי ומגלה נאמנות יוצאת דופן לאחרונה זה ג'וק חביב שמלווה את הליכותי בדירה. אולי "הליכותי" זה לא בדיוק התיאור ההולם, כי זה יותר מזכיר דילוגים מוזרים תוך צווחות מקפיאות דם.

כשחושבים על זה, גם הכינוי ג'וק "חביב" היה היסחפות עצבנית.

גדלתי בבית אוהב בעלי חיים. מאבי היקר למדנו שהצעקות של אמא שלי, בכל פעם שאספנו גור עזוב מהרחוב, זה דבר שאפשר להתרגל אליו. מה לא היה לנו: חתולים, כלבים, קיפודים, צבים, יונים, תרנגולות ועז.

ההיכרות שלי עם עולם החי פיתחה אצלי רגשות חמלה, סימפטיה, אהבה לטבע ויפי הבריאה.

עד שזה הגיע לג'וקים.

אני בחורה מאמינה ויראת שמים. יודעת שיש תכלית לכל מה שברא אלוקים הכל יכול. מאמינה שיש הסבר גם לסבוכה שבבעיות התיאולוגיות. יכולה לתת מענה לכל אפיקורס בעל כרחו וגם כאלה שבחרו בזה מרצון. אם יבוא מישהו וישאל אותי: "או קיי, ג'וקים- למה?" יסתתמו טענותי.

אבל סוגיה זו טומנת בחובה סוגיות רבות מיני ים, העיקריות שבהן מתייחסות לעובדה שמי שחשות דחיה בלתי מוסברת מהיצור החומחום הלז הן דווקא בנות המין השולתת!!11, ולחילופין, העובדה שלרב, מי שמסתדר עם הג'וק על כל מוטאציותיו הוא דווקא מי שמשתייך למין הגברי.

במרוצת לימודי התיכוניים והאקדמיים נגזר עלי לדור בכפיפה עם בנות. רק בנות. שום משמיד חרקים פוטנציאלי. בנות.

למרבה המזל, זכיתי ותמיד הייתה יחידת סגולה שהתמודדה עם משימת הדברת היצורים הדוחים בקלות ראויה לציון.

אם בסידורי חדרים כולן חיפשו את זאת שטובה במתמטיקה או באנגלית אני חיפשתי את המדבירה. אותה אני צריכה לידי ולילותי יעשו שקטים יותר.

ועכשיו אני כאן. לבד. וכבר חודש יש את הזוועתון המתרוצץ הזה שכל אדם נורמלי היה מצליח למעוך באבחת סנדל.

היום הוא הגיח לביקור.

ניסיתי. עם המטאטא. עם המגב. עם המגף. עם האוסף של אתניקס. הכל מפוזר פה על הרצפה. אני כותבת לכם עם הרגלים באויר לאחר דקות ארוכות של קטטוניה והתיקן יושב לו בטח, אללה יודע איפה.

היום זה הכה בי.

אני מ מ ש צריכה גבר.

אז מי שיש לו קשרים עם ליאור שליין מוזמן להודיעני דבר.

אבל תבררו קודם איך הוא עם ג'וקים.