רק כדי להאיר

טוב אני מתריעה- הגיגים של לילה לבן הם בדרך כלל הדבר הכי פחות נחמד להזכר בו בבוקר.
אז אני מזהירה מראש את מי שאין לו עצבים למישהי שמרגישה מצויין באופן כללי מכיוון שהאופן עכשיו הוא קומפליטלי ההיפך מהכללי. אני במצב שדבר כללי לא ממש מעניין אותי. כל כולי האופן הפרטי. אז אתם יכולים עוד להשאר איתי, או קיי?
ובכן... באופן פרטי המצב יכול היה להיות יותר טוב. יכול היה אבל לא רוצה.
מצד אחד מתחשק לי למות פחות או יותר.
מצד שני מתחשק לי למות יותר או יותר מזה.
ומאחר וטיפוס מורכב הנני (זה בדרך כלל מה שמבריח מחזרים פוטנציאלים, בוסים אופציונליים, זבני חנויות וג´ירפות)- אז יש גם צד שלישי.
הצד השלישי שלי הוא בד"כ אופטימי ודומיננטי. וגם קצת אלים. ויותר יפה לו הפרופיל- אבל נעזוב את זה.
קם הצד השלישי ואומר לשני הצדדים האחרים... סליחה, לא אומר. צועק:
על איזה צד קמתם הבוקר???????? למה למות? הרי זה הדבר הכי בנאלי לרצות! אולי תהיו מקוריים לשם שינוי?
וצד א´ ו-ב´ מצטנפים להם בקצה המיטה ושואלים ברעדה וחיל: מה אתה מציע לעשות?
אני מציע, משיב הצד השלישי, שתחיו.

אופטימי כבר אמרתי, לא?

וככה , בהמלצת הצד השלישי שלי, החלטנו, שני צדדי הנדכאים ואני, לחיות.
יש רק בעיה אחת: כמו שהחיים שלי נראים כרגע, אלטרנטיבת שביקת החיים קורצת מידי פעם.

ואז...
אז אני מרימה טלפון לסלולרי שלי ושומעת במשיבון את אחיין שלי מקשקש בהודעה הפרטית שלי
והכל נראה אחרת.

באמת! תחשבו על דברים איומים יותר שאנשים התמודדו איתם בחיים.

פלורנס נייטינגל, האחות הרחמניה הראשונה, למשל,  עברה דברים מזוויעים בחייה. לא סימפאטי לראות פצועי קרבות קטועי רגלים, קטועי ידיים ושאר איברים חיוניים.

כשאני חושבת על זה, התמודדתי עם מצב חמור הרבה יותר- קטוע המח שלא רצה בי...- אז יש דברים גרועים בתכלית שאנשים עוברים. הם שורדים את שלהם, לרב.
ואנחנו? את הטראומות שלנו נעבור ונשרוד.

נשרוד??? (אוף, צד ב´ שלי הססני תמיד- down boy!!!)
...נשרוד.

מוקדש לכולם אחל´ה שיר של טאסמין ארצ´ר- sleeping satellite - אח אח השירים של הלפנות בוקר...

מחבקת את... הכרית.

פנסה.

נ.ב: מי לעזאזל מטלפן לסלולרי שלי על הבוקר?!?!?

אופס...