רק כדי להאיר

קטע ביקורת ישן שכתבתי על הצגה שמועלית בימים אלה בבית ליסין.

נזכרתי בזה לאור שיחות עמוקות שיש לי עם חבצלת ועיקרן:דירוג עשרת הסרטים הכי רומנטים שצפינו בהם (היא עוד עובדת על הרשימה. כשנגיע לאיזושהי החלטה ברורה- הרשימה תפורסם במלוא הודה והדרה. תבינו, לא כל עיפעוף עינים של נורה אפרון- למרות סרטיה הראויים בהחלט- יוכל להכנס לרשימה. מצד שני גם כל הסרטים סטייל "מחר-יהיה-יום-חדש/ חלף עם הרוח" ו"תמיד-יהיה-לנו-את-פאריז/ קזבלנקה"- מחוץ לתחום מבחינתנו).

אחד הסרטים שדיברנו עליהם היה "אהבה ממבט שלישי" ולהלן הביקורת. מי שיחפוץ בצפיה בהצגה- יכול לעשות זאת ממש בימים אלה.

צאו בלו.

לסרט "אהבה ממבט שלישי" נסחבתי על ידי אחותי הבכורה, אחרי שאופציית הפרטנרים האחרים נפסלה על הסף מהסיבה הפשוטה: הם כבר ראו איתה את הסרט בשמונה הפעמים הקודמות וקיים היה חשש כבד לתדמיתה השפויה בעיני חבריה. אז היא לקחה אותי.

כהכנה לסרט וגם מתוך היכרות עמוקה עם נטייתי לברר סופים לפני שאני נכנסת לסרט שיכול להרוס את נשמתי הרומנטית והתמימה, זכיתי לסקירה מפורטת פלוס בונוס: תובנות פסיכוסופיות עמוקות, כיאה לסטודנטית בת 25 לפסיכולוגיה.

מדובר אם כן בקומדיה רומנטית שבמרכזה עומדת איזי (איזבל), יהודיה ניו יורקית ("מהצד הטוב של העיר") שמעבירה את ימיה בעבודה אינטנסיבית בחנות ספרים ובביקורים אצל הבובע, סבתה, שהיא מעין יידישע סבתא, רק לא מהמעצבנות, מה שמסביר את הקרבה והאהבה השוררת בינה לבין איזי. הבובע שלנו, מקסימה ומצחיקה ככל שתהיה, היא עדיין בובע, אחרי הכל, והתפקיד הרי מחייב. מתוך דאגה לרווקותה המאוחרת של איזי-עוד-מעט-שלושים, היא פונה לשדכנית חנק'ה שנדמה כאילו נלקחה היישר מהסט של כנר על הגג, רק בלבוש מודרני יותר. חיפוש מהיר בכרטסת מעלה את סם, ילד טוב ניו יורק שעם פטירת אביו נטל פיקוד על העסק. נשמע אחלה, לא? אה, רגע, פרט קטנטן אך משמעותי: העסק- חנות לממכר חמוצים.

בדייט, שדי נכפה על איזי , ונערך בבית הסבתא בנוכחות הנשמות הטובות שאירגנו לה את הסיטואציה המביכה ("אני בחורה מתקדמת מהצד הטוב של העיר. מה יש לי לדבר עם חמוצניק?"), מתגלה סם כבחור טוב ונעים שיחה, חכם וחייכן. אבל איזי לא רואה את זה. היא רואה זיתים כבושים וצנצנות של תירס גמדי. היא גם רואה לנגד עיניה את מושא אהבתה: הסופר החתיך שמנפיק ספרי טיסה ומגיע לביקורים בחנות מידי פעם ומעניין אותה הרבה יותר, ככה שהדייט מסתיים ללא תוצאות אבל עם המלצה חמה מצד החמוצניק: "יש לי חבר שכדי לראות את העולם אחרת היה צריך לאבד את הכובע החום ורחב השוליים שהיה לו תמיד. הוא הסתיר לו את העולם. זה מה שאת צריכה, איזי, להחליף את הכובע, זה הכל".

העלילה מסתבכת כאשר איכשהו (טוב, ברור מי אחראית לזה) הם נפגשים שוב ושוב ובכל מפגש איזי מגלה שבכל זאת יש בו משהו. אבל זה לא כזה פשוט כשברקע ניצב תמיד הסופר השרמנטי.

כנערה בת 15 לא כל כך עניין אותי כן חמוצים, לא חמוצים. שתתחתן עם הכי חתיך ויאללה, באולם הסמוך מציגים את נשק קטלני עם מל גיבסון.

אבל למרבה ההפתעה מצאתי את הסרט מהנה מאוד, ואותי, עולת שנים הרחוקה ממציאות השידוכים, מתחבטת בסוגיה אותה הציגה אחותי כשיצאנו מחוייכות מבית הקולנוע: אז מה, היית יוצאת עם מוכר חמוצים?

*

תיאטרון בית ליסין מעלה בימים אלה את ההצגה "אהבה ממבט שלישי" המבוססת על הסרט. שמתי נפשי בכפי ו-160 שקלים בכפה של קופת התיאטרון, שריינתי לי מלווה הבקיאה ברזי השפה האידית ("אז מה זה קורבע?") והתיישבתי בקרבת הבמה כולי ציפיה ותקווה שהצגה תעורר בי את אותן ריאקציות חיוביות מלפני עשור וחצי.

אני ערה לכך שקשה לעבד תסריט קולנועי למחזה המוצג על בימות התיאטרון ומודעת למורכבות עימה צריך הבמאי להתמודד כשעליו לתרגם את המציאות הקולנועית הפשוטה יותר מבחינת מרחב וזמן- לתוך 25 מ"ר של במה, תפאורה קבועה וצוות שחקנים מצומצם. העובדות הנ"ל הביאו לויתורים כואבים של סצינות מפתח בעיני, אבל בכל זאת, הרעיון המרכזי הועבר למרות מגבלות אלה.

ההצגה הייתה משעשעת מאוד, המשחק של צוות השחקנים- ובראשם מרים זוהר הנהדרת בתפקיד הבובע- היה משכנע והליהוק מדויק. ובכל זאת יצאתי עם תחושה שהייתה החמצה בהצגת דמותו של סם, כפי שאני זוכרת אותו.

מה שהביא אותי, את אחותי ולמעשה את כל מי שצפה בסרט להתאהב בסם ולשכוח מהיותו חמוצניק היה השקט החכם שלו, הבטחון שלו, האמונה שלו בעצמו, באישיותו וכן, גם בעיסוק שלו. אחד משיאי הסרט שזכורים לי בצורה ברורה ונגזר באבחת מספרי המתרגם, היה רגע בו לאחר מפגש "פתע" נוסף אומר סם לאיזי: "בתור אחת שלא רוצה לראות אותי יותר, את רואה אותי די הרבה" כשהיא גמגמה לו בתשובה משהו על כך שהיא מודעת לכך שהיא נראית קצת אמביוולנטית הוא עונה: "אל תטרחי, אני יודע מה זה אמביוולנטיות".

סם של בית ליסין  אמנם חכם אבל נראה היה כאילו הוא משתדל למען איזי בצורה קצת מהוססת ואולי גם חסרת ביטחון. הוא מאושר מחייו ושמח בעיסוק שבחר לעצמו- אבל נדמה כמו הייתה בו מבוכה מהנוכחות של איזי, שגרירת הצד הטוב של העיר. לעתים, לחידוד הצד הקומי של ההצגה, דווקא הוא נבחר להיות מוצג בצורה מעט מגוחכת וזו, בעיני, טעות משמעותית ועוול לא יכופר לדמותו של סם.

למרות הנקודה דלעיל, יצאתי מחוייכת מההצגה ומשפע החידודים שהנפיקו בובע והשדכנית הפילפליות. לאוצר המילים המצומצם שלי ביידיש נוספו, לאושרי, ביטויים חדשים ("קיש מיין טוכעס") וה(זהירות, ספויילר!)הפי אנד עשה את שלו. אבל עיקר העיקרים הייתה ההבנה שיידישע סבתא יש ליהודי כל התפוצות: בובע הזכירה לי את סבתי עליה השלום. אמנם היא אף פעם לא אמרה לי ש"מספרים אי אפשר להכין בלינצ'עס" אבל לא אחת היא תהתה בקול "מה את קוראת כל כך הרבה? קוסקוס את יודעת להכין?"

"אז?" שאלה אחותי שנישאה בינתיים ומיד טילפנה לשאול איך היה "היית מתחתנת עם מוכר חמוצים?"

"ממרומי גילי והרקורד הדייטולוגי שלי אני יכולה לומר שמסופקני" עניתי ומיד הוספתי "בעצם, אולי במקרה יוצא דופן אחד"

"איזה?"

"שזה יהיה מוכר חמוצים שידע מה זה אמביוולנטית".

"אהבה ממבט שלישי"

תיאטרון בית ליסין.

בימוי: אלון אופיר.

שחקנים: מרים זוהר, הדס קלדרון, גולן אזולאי, חנה רוט ורפי ויינשטוק.