ליד התחנה המרכזית,
גשם על הכביש,
ראיתי איש זקן יושב לבד ומחריש,
"לאן לפנות?" שאלתי,
"לשמאל או לימין?"
"תלך ישר", כך הוא אמר,
"ישר ותאמין",
אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב
אתה תמצא את הנתיב לירושלים שבלב.
זמן אהבה
זמן אהבה...
זמן אהבה
מילים לחן וביצוע: אהוד בנאי ודוד ד'אור.
*
זה לא הולך להיות עוד פוסט סמוק לחיים משל הייתי נערת צופים המוכרת עוגיה. אני פה כדי להציע משהו הרבה פחות פרוותי וורדרד. להציע משהו מעשי.
לאהוב- זה פרוייקט כמעט בלתי אפשרי.
לא, לא... לא להרים גבה. אני מדברת בשיא הרצינות.
אני מדברת על אהבה נטולת אינטרסים, אהבה שיש להעניק בלי לחשוב על תמורה. למעשה, אהבה גם כלפי אנשים שבנסיבות יומיומיות יש לנו כל הסיבות לתעב.
מבינים כמה בלתי אפשרי?
אבל אפשר.
היום ראיתי פרק של סיינפלד שבו ג'ורג' החליט שהחיים המחורבנים שלו הם תוצאה של החלטות שגויות שהוא נוטל באופן קבוע ולכן הוא צריך להתחיל לנהוג אחרת. אחרת ממה שהאינסטינקט ו/או ההגיון הרגיל שלו מורה לו.
באורח פלא מהשניה בה הוא ביצע את ההחלטה הזאת הוא מצליח בכל מיני תחומי חיים: מוצא אהבה, ביטחון, עבודה ועוזב את בית הוריו.
אז אולי במקום לתעב את הבחור ההוא שמחלק סטיקרים של המפלגה שאנחנו כל כך מתנגדים לה, או האישה הזאת שהיא מעצבנת ונרגנית ובאופן כללי מעוררת בנו כעסים- ננהג להיפך.
ננצח לא רק את האינסטינקטים שלנו.
ננצח במלחמה לשלום.
"מה ששנוא עליך- אל תעשה לחברך"
זו כל התורה כולה אליבא דהלל. זה מה שהוא אמר לאותו גוי שרצה להתגייר וללמוד את התורה על רגל אחת.
ממנו למדו וכתבו את זה אהוד בנאי ודוד ד'אור במילות השיר הפותח את הפוסט.
וואלה צודקים.
*
מבקשת סליחה ממי שאי פעם עשיתי לו מה ששנוא עלי.
לרב אני לא מתכוונת.
מעכשיו אני יודעת שאני צריכה להתכוון-
לנהוג להיפך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
