רק כדי להאיר

באחד האמשים הקפואים יצא לי לשוחח עם חברה טובה שהזדמן לי להכיר לה בחור מסויים במסגרת חברתית כלשהי (לא כדייט).
הבנתי שיצא להם לדבר ולהפגש כמה פעמים בהזדמנויות שונות.
"הוא חמוד ומאוד נראה לי, אבל אני לא בטוחה במאה אחוז לגבי מה שהוא חושב. אני לא יודעת אם הוא רוצה לפתח את הקשר. מה את אומרת?"
"אה" עניתי בבטחון "שום בעיה. תני לי לברר ואני כבר איידע אותך"
"לא... את לא מבינה. אם *את* תשאלי אותו, הוא יבין שזה בא ממני"
"אני מבינה וברור שאני אשאל אותו בדרך דיפלומטית. דונט וורי"
"לא יודעת. הוא בחור חכם, הוא בטח יחשוב שזה בא ממני".
"נכון. הוא חכם מאוד. אבל בעניינים האלה, אם תרשי לי, אני חכמה לא פחות" קרצתי "תסמכי על השדה המניפולטיבית שבי שתעשה את העבודה"
"אח, חגיתי-חגיתי, בלי התרגילים המניפולטיבים שלך אצל הרבה זה היה מתפקשש, הא? מזל שיש אותך לסדר את המצב".

*
לפני כשבוע התארסה מישהי שהכרתי לה את בן זוגה (נטע יוסף, לובשת החצאית)
עד היום אני צוחקת שזו הייתה "פאשלה", כי חשבתי כשהכרתי אותו שמדובר בבחור מתחזק או חוזר בתשובה.

אבל הקב"ה מסדר עניינים והרבה שלוחים לו, ב"ה.

*

"העיקר שהוא לא מעשן"

"אה... לא חושבת. לא נראה לי"

"חגית, אני לא יוצאת עם מעשנים"

"נו, הוא לא. המקסימום שיכול להיות זה שהוא, נניח, מעשן חברתי. הוא טיפוס מאוד סוציאלי ומחובר, כמו שאמרתי לך..."

"כן, הבנתי כמה הוא מקסים ונהדר ומחובר. העיקר שלא יעשן".

(יומיים מאוחר יותר)

"מה את עושה?"

"מחרימה לך את המרלבורו לייט המחניק הזה. תתאפק דייט אחד, למען ה'".

"לא אמרת לה שאני מעשן?"

"אמרתי... רק לא אמרתי שזה מרלבורו לייט"

"חגית...?"

"נו, היא לא מתה על מעשנים ואתה התחלת להגזים בעישון רק לאחרונה ואתם מתאימים מאוד, אז חבל בשביל דבר כזה לפסול מראש. חוץ מזה שאתה אפילו לא תרגיש שחסרה לך הסיגריה בפגישה, היא כל כך חמודה, חכמה ומצחיקה ו..."

"זורמת וחייכנית. כן-כן... שמעתי כבר. מה אני אגיד לך, ילדה, מקווה בשבילך שזה שווה את זה".

חצי שנה מאוחר יותר העלם והעלמה, המקוטלגים כזוג מספר 2, עמדו תחת החופה. כיום הם הורים מאושרים לשתי בנות.

מי אמר "שדה מניפולטיבית" ולא קיבל?

*
אממה?
חשבתי על הדברים של החברה שלי לגבי "סידור העניינים". זה עובד נהדר אצל אחרים. כל עוד לא אני צריכה להתבחבש ברגשות *שלי*, אני הכי ממוקדת ופרגמטית שאפשר. אני מלהטטת בין הצדדים, מחוללת תימרונים מתוחכמים משל הייתי פוליטיקאי מדופלם.

הבעיה היא כשזה מגיע אלי... :)

לפני הרבה הרבה שנים, הלכתי עם אחותי הסטודנטית לקנות דברים לבית הספר בחנות של האוניברסיטה. עלם חמודות קרא בשמה מאחורי אחד המדפים, שאל לשלומה והרים ידו לנפנוף ביישני.
ערימת חוברות שהייתה לידו- התמוטטה והתפזרה על רצפת החנות והוא, מגומגם וסמוק, החל להרים את החוברות. ראיתי את אחותי מצניעה חיוך ומתכופפת לעזור לו.

כולם מכירים את הסצינות האלה בסרטים, כשהבחור פוגש את הבחורה שאהב בסופרמרקט והוא כל כך גמלוני ומגושם ו... הופ, ערימת קופסאות שימורים מתפזרת בחנות.

*
אלמנט "קופסאות השימורים" פועל עלי נהדר כשמדובר בעשיה למען עצמי.
הצלחתי לחרב כל נסיון לקשר בגלל סדרת מעשים מגומגמים, חסרי ביטחון, מסוייגים, מפוחדים.

כשמדובר באחרים- אני הכי רהוטה והכי יודעת מה לעשות ו... "אין בעיה, תסמכי עלי!".

*

זהו. החלטתי. לא עוד!
מעכשיו, כשיהיה בחור שנושא חן בעיני אני פשוט אעשה את הכל על מנת שהוא ידע מה אני חושבת! אני פשוט אגש אליו ואגיד:

-

נההה...
על מי אני עובדת.


אבל, כמו שאמרתי, הרבה שלוחים לו למקום.
כפי שזכיתי להיות שלוחה, מקווה שיגיע איש הקשר שלי.
יש לי אחלה תשר,
שליש גן עדן.