רק כדי להאיר

זה לא שהסיבוב באחת הפניות בין מדפי המוצרים ב"מגה" באר שבע היה חד מדי. הוא דווקא היה בסדר. עיקר הבעיה היה נעוץ בכך שעגלת הקניות שלי לא בדיוק אפשרה יכולות תמרון. למעשה, היא בקושי אפשרה יכולות תנועה.

אז נכנסתי באיזו אישה עם עגלה ועליה ערימות קרטונים שהתפזרו ברעש גדול.

"סליחה-סליחה" חייכתי, מתנצלת, והתחלתי לאסוף את הקופסאות.

"נו, חמודה... לא נורא. איזה טסט עברת?"

"שלישי. אבל זה לא אני. זה העגלה. את יודעת איך זה עם עגלת סופרמרקט. זה... זה מזל"

היא פרצה בצחוק.

"בדיוק, חמודהל'ה, זה רק מזל".

*

שני הפוסטים האחרונים, יחד עם פוסט התודה של נטע יוסף, הביאו לתיבת המייל שלי פניות רבות של אנשים שתהו אם יש לי אפשרות לסייע באיזושהי צורה לתהליך מציאת הבשערט.

לכולם עניתי שאני מבטיחה לעשות כמיטב יכולתי.

אחת הפניות, של בחורה תל אביבית, עניינה אותי באופן מיוחד ולאחר תכתובת קצרה שוחחתי בטלפון עם מ' (אות בדויה) שנשמעה לי טיפוס מרתק.

בפגישת היכרות שערכנו השבוע בקניון תל אביבי הומה זכיתי להכיר בחורה עדינה, חושבת, נאת מראה ויצירתית.

לא יכולתי שלא לתמוה ביני לביני איפה הפיספוס.

מ' דיברה על עצמה ואני, תוך האזנה רבת קשב (היא מעניינת, כפי שאמרתי:)), ניסיתי להבין איך זה שבחורה כמוה עדיין לבד.

ואז מצאתי את עצמי שואלת, קונקרטית, מה עמדתה לגבי גרושים.

עקרונית לא הייתה לה בעיה.

"לא צריכה להיות בעיה" עניתי "אמא שלי עדיין מזועזעת מהרעיון שאני מעדיפה גרושים".

"למה מעדיפה?"

"כי העובדה שמישהו רווק בן 38 כבר מעידה בו על איזה פאק" אמרתי ומיהרתי להוסיף "אני יודעת שאני צריכה ליטול קורה מבין עיני וקיסם מבין שיני בהקשר הזה אבל... אבל בכל זאת".

מ' פערה עיניים תוהות וחייכה.

*

לפני מספר שבועות פנתה אלי אחת מעורכות מוספי מעריב וביקשה לפרסם אחד מפוסטי העבר שפורסמו כאן, "זאת שלא מבינים איך לא התחתנה עד עכשיו". לפני שנתתי את הסכמתי קפצתי לשם, להזכר במה מדובר. לא הייתי צריכה להתאמץ הרבה. אני עדיין חווה את המתואר בפוסט ההוא על בסיס קבוע, כשאני פוגשת אנשים חדשים.

אני משוכנעת שמ', כמוני וכמו הרבה מחברותי נתקלה לא פעם בתהיה "איך זה שלא התחתנת עד עכשיו?" או "אני לא מבין/ה איך לא חטפו אותך".

*

"את מבינה" ערבבה מ' את מיץ התפוזים באמצעות הקשית "את נופלת בביקורת שלך על בחורים רווקים מבוגרים בדיוק במקום שבו נופלים כל אלה ששואלים את עצמם לגבינו "מה לא בסדר איתן?"

שתקתי.

"כלומר, זה שהשאלה הזאת לא הכי הוגנת- על זה אין ויכוח. הבעיה היא איתנו, כשאנחנו נדרשים לתרץ ולהסביר את עובדת רווקותנו. יש צפיה להסברים האלה או שהשואל כבר מסיק מסקנות מתבקשות. את יודעת... "בררנית", "פוחדת ממחוייבות" וכולי.

אבל... אבל מה יש להסביר כאן, ולמה צריך להסביר? זו עובדה שמקורה בחוסר מזל. זה מה שזה. פשוט חוסר מזל".

*

"אז מה, חגית" שאל הדייט שלי "איך לא התחתנת עד עכשיו?"

"אתה מבין... זה ממש כמו העגלות האלה בסופרמרקט" עניתי ולגמתי מהמיץ

"צריך הרבה מזל".