רק כדי להאיר

היי היי,

אני אחרי סופשבוע בו שהיתי בבית אמא והייתי מתה להוסיף ה"חמים והנעים" ועוד שאר שמות תואר המאפיינים את בית ההורים, אבל למעשה זה היה סופשבוע די קפוא ולא הכי נח.

הסיבה- שיפוצים.

הופכים את הבית שלנו. מחליפים הכל. מרצפות, קרמיקות, שוברים קירות. בלאגן שלם (שיש לו יתרון קטן, נכנסים ישר לפסח בלי כל הנקיונות. טוב, לא ממש בלי כל הנקיונות... אחרי הכל אנחנו הבנות של אמא שלנו).

את הבלאגן קשה להזניח לטובת אכסניה נוחה הימנו כי... ובכן הכל פרוץ, ככה שהיינו אסירים בביתנו אנו!

לא זוכרת שסיפרתי אבל גם אם כן- תשמעו עוד פעם, מה יש?  :

אנחנו שלוש בנות. אחותי הגדולה, פסיכולוגית, נשואה ואמא לבן (הבכור, מהפוסט הקודם) ושני תאומים (בנים) ו...עוד אחד בדרך. הם לא מגלים מה. יש לה בעל מקסים והם מבחינתי משפחה לתפארת. ממש. היא גדולה ממני בעשר שנים ובשבילי היא כמו אמא שניה.

לאחר עשור נולדתי אני, ושנה וחצי לאחר מכן (אבל בשנתון זה יוצא רק שנה) נולדה אחותי הצעירה.

אבי ז"ל מאוד שמח בנו ואהב אותנו (היו לו שני בנים מנישואין ראשונים אז הוא יצא "מכוסה" מכל הכיוונים...)- ויצרנו תא משפחתי קטן וחביב.

אחותי הצעירה למדה גם כן פסיכולוגיה לתואר ראשון ולאחר מכן פנתה לעסוק בתחום הריפוי בעזרת בעלי חיים. היא חולמת להקים חוה טיפולית (יש לה איזה מודל אמריקאי לעניין) אבל בינתיים היא רק מצאה את המיקום ומדמיינת איך זה יראה ( לפעמים היא מדמיינת גם את הצ'ק הבנקאי שיעזור לה לממש את העניין).

בשנה שעברה היא הייתה חצי מובטלת (עבדה כמדריכה באיזה הוסטל לחולי נפש) ומתוך החלטה שאי אפשר לא לעשות כלום בבית- החליטה להתנדב בעל"ם.

על"ם זו עמותה למען נוער במצוקה. נוער שנפלט מכל מסגרת אפשרית, לרבות בית ההורים ומסתובב ברחובות- חשוף לסכנות המצויות שם.

היא הייתה יוצאת בלילות עם ניידת בגודל בית ויחד עם קבוצת מתנדבים מנסה להשתלב בין חבורות הנוער, לקשור קשרי ידידות ומתוך כך לסייע ככל שניתן.

עם הזמן תחום ההתנדבות הזה- הפך להיות עיקר עולמה. במקביל היא הקימה פינת חי קטנה בהוסטל שבו עבדה מתוך מגמה להשתמש בידע שלה ולסייע בטיפול בחוסים שם.

השנה היא נתבקשה להיות ראש צוות מתנדבים בניידת. היא גיבשה לה צוות חמוד ואידיאליסטי ואותו תחום ההתנדבות שלה הפך להיות העיסוק העיקרי שלה, גם כמקור פרנסה.

והיא מדהימה.

בכלל, אני אומרת לכם,  נתמזל מזלי להסתנדווץ' ככה בין שתים מהבחורות המדהימות שיש.

ודיתי, אחותי הצעירה, היא בהחלט דמות שאני לומדת ממנה המון. פשוט צדיקה, יפהפיה וחכמה.

רוצים לשמוע כמה צדיקה?

כשהייתי בכיתה ב' והיא בכיתה א'- הלכנו יחד בהפסקה לשתות מהברזיה של בית הספר. כשסיימתי לשתות שמתי לב שהיא מרימה מקל של ארטיק מהריצפה ומנסה לעשות משהו לא ברור בתחתית הברזיה.

???

מתברר שהיה שם קן נמלים שנשטף בגלל שהמים מהברזיה התנקזו החוצה, לרצפה, אז היא הצילה את הנמלים בעזרת המקל...

צדיקה, נכון? והציניקנים מתבקשים לסתום את הפה! אם כבר- רק לי מותר!

אז פתחתי ואמרתי שהבית שלי קפוא ונמצא במצב צבירה "חורבתי" משהו...

עכשיו כשאני קוראת את הדברים שוב, מציצה באתר של על"ם, נזכרת בסיטואציות משפחתיות אחרות (ומחייכת), הוגה בשבת האחרונה, של התכרבלות במיטה אחת יחד עם דיתי (בפעם האחרונה שישנתי ראש וזנב קמתי בבוקר לשתות חלב חם מתוך בקבוק...), מהרהרת בשיחות הנשים שלנו (אמא, דיתי ואני) - אני חושבת שלמעשה הבית שלי הוא המקום הכי חם ואוהב בעולם.

אשרי שזכיתי.

פה למטה יש הפתעה כפולה:

א. איזכור ראש חודש אדר (פוריייים! יאללה בלאגן!)

ב. נחשו מי אני מבין השתיים? השניה היא דיתי.

מי שמסתבך יוכל להעזר ברמז המאוד מאוד דק - בתמונה שלי, ליד הפרטים.

ותודה לסייקוש המתוק על העזרה בהעלאת התמונה הכבדה (טוב, זה כי אני מצולמת שם...)

שבוע טוב,

חודש טוב ומאיר

ושמח שמח שמח!