רק כדי להאיר

יום שישי, כחצי שעה לפני כניסת השבת, אני בטלפון ודיתי צופה מזה רבע שעה בסרט שזיפזפה אליו בהוט דרמה.

על המסך שיחה בין בני זוג.

אני, לפומית הטלפון: שניה...

ופונה לדיתי: איזה סרט זה?

דיתי מושכת בכתפיה ולוחצת על לחצן האינפורמציה.

אני: אה... סיפור אהבה. היא מתה בסוף.

היא מציצה לעברי, נאנחת אנחה של "ניסיתי להטביע אותה בגיל 3 כשהשתכשכנו יחד באמבטיה. לא הלך. נגזר עלי לחיות עם זה" וממשיכה לצפות בסרט.

משפופרת הטלפון נשמעת קריאה: חגיייייייית! ונדמה לי שהיא מגבירה את הקרינה שמעביר אלי המכשיר. וזה בכלל טלפון ביתי.

אני מתעוררת וממשיכה לשוחח עם חברתי שמעבר לים (המלח).

עם סיום השיחה, מקץ עשר דקות, אני חוזרת לשבת ליד דיתי.

"מה את המומה? הייתי בטוחה שאת מכירה את הסרט הזה, נו. where will I begin..." התחלתי לשיר.

את השיר היא הכירה, לא את הסרט. עכשיו שקט.

הלכתי למטבח לחתוך ירקות לסלט. כשסיימתי חזרתי לצפות בטלויזיה.

"נו, אמרו לה כבר?" שאלתי את דיתי שהתבוננה במסך בעניין.

"מה?"

"שיש לה סרטן"

דיתי התפוצצה מצחוק.

"את משהו, את יודעת? מה עוד יש לך לספר לי כדי שאפסיק את הצפיה עכשיו?"

"את לא תספיקי, נו. שבת נכנסת, ככה שאני עושה לך טובה. חוץ מזה, מה להפסיק? תני לשטוף ת'עיניים בראיין אוניל".

במבט של מעל לשלושה עשורים אחרי שיצא הסרט- כל הסיפור הזה נראה מוזר לאללה. הבחורה חולה בסרטן והרופא אומר לבעלה להתנהג כרגיל. לא מיידעים אותה בעניין.

בכלל, הקטע של הסרטן (איזה סרטן? מה? מו? תופעות לוואי? משהו?) מתגלה במקרה ואחרי עשרים דקות של בהיות מיוסרות של הבעל והארות נוסטלגיה של כל הקורות אותם, הופ, היא בבית חולים.

ועל המשחק האיום של אלי מקגארו (איזה קול מעצבן!) עוד לא דיברתי.

עזבו. גם לא מתחשק לי לדבר. אבל יצא שיר מרגש מהסרט הזה. זה כן.

אחרי שדיתי נאמה לי שאני צריכה למצוא מזור להרגלים רעים אחרים שלי, כמו מציצת הסוכר מהשקיות הקטנות בבתי קפה. (אני עכשיו בקטע של בריאות, אגב, עברתי לסוכר חום), היא הגיעה למסקנה שמצד שני אני אחות "בסדר" בשאר התחומים.

ו"בסדר" זו מחמאה מצד דיתי, אז אני שמחה.

אמש, בשלב מסויים של מופע הטראש האירופי היא טילפנה:

"חגית, אני הולכת לישון, אין לי כח לזבל הזה. טילפנתי כי רציתי לדעת... מי יזכה בסוף?"

מעניין לעניין דומה.

אתם מוזמנים לכתוב בתגובות חמישה שירי סבנטיז וחמישה שירי אייטיז אולטימטיבים בעיניכם.

אני רוצה ליצור איזשהו אוסף ראוי לדיתי. היא בכל זאת סובלת אותי כבר שלושים שנה :)))

רעיונות, מישהו?