ברכה על ראש כולכם!
הפוסט היום יהיה הזוי משהו, אבל פורים אז מותר לי.
הנני לספר לכם, ידידי, את הקורות אותי אמש, מוצאי תענית אסתר, במרכז המוניציפלי- תל אביב.
הערב התחיל בהפיכת פנסאיתכם המאירה למכשפה. זה היה קצת מסובך לטשטש את המלאכיוּת הלבנה שבי לטובת מראה גותי להחריד, אבל התגברנו הודות לאביזרים פורימיים וכלי איפור מיוחדים שנרכשו מבעוד מועד יחד עם חברתי הדוסית נטע. מכאן שמתי פעמי לכיוון אם המושבות, פתח תקווה, למסיבת פורים של פורום "לא כלה דרכנו". היה טוב אם המטאטא שלי היה ממלא את יעודו המקורי, אבל בדיוק אזל מלאי הסולר למטאטאים ונאלצנו להשתמש במרכבה פרימיטיבית מסוג רנו ולהתקע בפקקונים.
הגענו הודות לניווט מפליא של אסתר (לקרוא כמו אסתר שמיר)
היה חם, היה צפוף, היו המון אנשים. נורא רציתי להטיל כישוף ולהעלים כמה, אבל באקט מפתיע של טוב לב הגעתי למסקנה שזכות האנשים שבאו לשם לחגוג, גם אם בצפיפות איומה ובמקום זה החלטנו אני וחבר מרעי להעלים את עצמנו בהקדם לפינה פתח תקוואית שקטה.
היה נחמד. בית קפה נעים בסה"כ.
ואתם עוד לא מכירים את הפטיש שיש לי עם מרק בטטה/ דלעת...
הקריטריון לאיכות בית הקפה הוא מידת ההנאה שלי מהמרקים הללו (מה ז"א יש בתי קפה שאין להם?!)
היה להם מרק בטטה נפלא! (בערך אז פתחתי את הצום).
אתם חושבים שבזה נתמצה העניין?
לא ולא!
אנחנו, ציפורי לילה שכמונו, זאבי מסיבות, שועלי קרבות ובכלל גן חיות שלם- נלך "לשתות משו" בתל אביב- העיר ללא הפסקה, כי בלי זה- זה לא זה!
זאת אומרת שהחלטנו ללכת לפאב.
זאת אומרת שכאן התעוררה בעיה: איך הולכת מורה דוסית מבית טוב לפאב תל אביבי שוקק חיים, נוטף הורמונים, עם ארומה כבדה של "פיק אפ" באויר?
או אז קמתי ובנאום חוצב להבות לקהל מאמיני, שטחתי את תפיסותי בדבר ההשפעה ההרסנית שיש למקומות כאלה על חיינו, בני ובנות ישראל הקדושים , על השחתת הנפש והגוף במיני אלכוהול , עשן סיגריות, ושאר מרעין בישין שיש לפאבים כגון אלה להציע. נשמעתי כמו פאשקעוויל מהלך.
החבר'ה השתכנעו והלכנו איש איש לדרכו.
נראה לכם?!
בשניה שנפל הפור לטובת פאב הקרוי ננוצ'קה ("מה זה השם הזה? 'בית זונות' בקווקאזית?"), הסוותי את עצמי תחת כובע המכשפה הענק (מעשה שטות שכן משכתי תשומת לב בסקסיות המכשפת שלי) ונכנסנו לפאב, לפינה נידחת ליד השירותים שנקראה "הספסייליטה" שלהם. יעני אנחנו מיוחסים.
הכוך שהובלנו אליו כעדר ללא רועה נראה כמו לובי באיזה סלון פריזאי. על הריצפה היו כריות ופופים אדומים מפרווה (הם רצחו את עוגיפלצת! הם רצחו את עוגיפלצת בשביל ז ה !) ראשונים נכנסנו אני וידידי משכבר הימים, מנהל האתר "צורה" שהרגיש שם כמו בבית (הוא גם התחפש לקוקסינל אז זה בכלל התלבש נהדר). התקדמנו קצת לפני השאר שהתעכבו בחוץ ומיד תבינו מדוע...
המלצר שהוליך אותנו פנימה פלט בקריצה שובבית "תהנו" ואני בקול מאוד לא מכשפי או מאיים ציווחתי: "מה תהנו? איפה כולם??? תביא אותם לכאן! הם צריכים להכנס איתנו"
ההוא, בלי להתבייש : "אז תעשו את זה מהר".
הצורני שלצדי בקושי רב מנע ממני להכניס לאידיוט עם החיוך האוילי חבטה הגונה במטאטא שלי.
התברר שמישהי בחוץ התעקשה לא להכנס כי עדיף פאב של הומואים מאשר זה.
אה, אני חייבת לציין לשבח את התחפושת שלה: היו לה קרניים אדומות של שטן, זנב מחודד של שטן, קילשון של שטן והיא אמרה חזור ואמור, שהיא התחפשה לשדכנית.
בכל אופן, "כאן זה עארסים" היא טענה.
למה? כי בכניסה לפאב הבהב בכתום משפט כמו : "אני רוצה תמיד להיות איכן שנמצא לבך". לא, יקירי, לא טעיתי, היה כתוב, במהבהב, "איכן". אסתר הסבירה לה שיש עיקרון מאחורי ה"שגיאה" לכאורה הזאת ("אי כאן") ואני דבקתי בעיקרון קצת שונה: נפח רוסי שיכור היה אחראי על הקופירייט משובב הנפש. זה בטוח לא עארס. חוצמיזה ששום עארס לא יכתוב משפט רומנטי כזה. בפתחו של פאב עארסי יהיו כתובים שלטים כמו "מילה של גבר", "בירה של גבר", "אחל'ה גבר"...
מה גם ש... אני שואלת אתכם, לאיזה פאב עארסי יקראו ננוצ'קה? כבת לבירה הדרומית, הידועה בכינויה "הפסקה ללא עיר" אני אומרת לכם שאף עארס לא היה מכניס את כף ידו המגורמטת לפאב כזה. אצלנו השמות מזכירים יותר "חלסטרה" ו"נינט" וכאלה. בטח לא ננוצ'קה. (אסתר, זה היה ננוצ'קה, לא?!)
לחץ פיזי מתון אכן שיכנע אותה בסופו של דבר, שלא מדובר בפאב עארסי אלא במקום חביב שעושה רושם חיובי מבחינת רמת האיי קיו הממוצעת באויר.
היא באה יחד עם כולם, מיד אחרי שהצורני ואני הספקנו לבצע את זממנו (קרי, לריב על הריבוע של הבריזה מהחלון יען כי נחנקתי מהעשן).
רציתי להזמין מיץ תפוזים (כוחות הכישוף שלי מתפוגגים עם אלכוהול), אבל בסוף לא התחשק לי.
אז במקום בהיתי באנשים מסביב שבהו בנו בחזרה כאילו היינו מוצג מוזיאוני נדיר.
לאחר שעה קלה והזויה עשיתי קולות של "ללכת".
דווקא אז השטן השדכנית אמרה שהיא רוצה להשאר.
אבל לא מכשפה כמוני תוותר על זכות השיבה הבייתה בשעות סבירות והחלטנו לצאת.
...
שניה, המערכת מודיעה לי שסוגרים לי את הפוסט וכדאי לשמור את הקטע...
מיד אני איתכם.
...
חזרתייייי!
בדרכנו החוצה באו לקראתנו שלושה בחורים נעימים, אחד מהם מזוקן בצורה מפחידה, יחד עם שלוש בחורות.
היותר חמוד מבינהם, אמר לי:
"יפה לך הכובע".
עניתי "תודה".
ואז חברו החמוד אך פחות אמר: "וואו, לא סתם כובע יפה. ממש מתאים לך מכשפה".
"רוצה אותו?" שאלתי.
"מה, את מחלקת תחפושות?"
"לא, פשוט נראה לי שזה מתאים לך יותר..." הפטרתי והמשכתי לפסוע בנון שלאנטיות לעבר הכרכרה.
הצורני שאל אם זהיתי מי הבחורים
עניתי שלא.
מתברר שהמזוקן הוא הסולן של הבילויים. הוא שתק בצד. לא נראה לי שיש לו הרבה להגיד וגם לאור השטויות שהוא מלהג בטקסטים שהוא שר אולי עדיף שישתוק.
את השני, החמוד ממש, לא זיהינו.
השלישי, החמוד פחות היה אחד ממנפנפי הדגל הסורי בתצוגת הנפל הישראלית באירוויזיון ההוא (שאאאאאאאאמייח!)
כן כן יקירי, כמעט הענקתי לרועי ציקי ארד (ש... תשמעו שוס- הכניס ל"צורה" כמה יצירות ) את הכובע שלי!
היה מת. (צחוק מכשפי מהדהד ברקע. נכנסתי לתפקיד).
ואז כבר היה מאוחר נורא ורציתי ללכת הבייתה, להאכיל את העטלפים, לבדוק מה קורה עם חתחתול ולישון כי... אחי ורעי- שבת זכור בפתח!
אחלה פורים שיהיה לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
