סגן אסף, טייס בן 23, התראיין אצל רזי ברקאי הבוקר.
לבקשת המראיין הוא אמר בסוף דבריו איזה מסר לבית.
"תהיו חזקים ו... אל תדאגו, יש על מי לסמוך".
זה לא נאמר בטון שחצני.
הבסיס למשפט הזה טמון בראשית דבריו מאותו הראיון, שטייסים "נלחמים" על גיחות. רוצים לצאת כמה שיותר. חשוב להם לנצח.
הוא רואה אנשים כאלה סביבו כל הזמן.
אני מרשה לעצמי להוסיף שהוא אחד מהם בוודאי.
מתוך כך תחושתו שיש על מי לסמוך.
ואני סומכת על שליחיו של הקב"ה ושל עמ"י- בהנהגת האומה ובמלחמתה.
*
אתמול, בראיון אחר, נשאל אחד הקצינים על ידי אותו רזי לגבי פעולה צבאית בשכם שהביאה למותו של חייל צה"ל ופציעת ארבעה נוספים, אחד מהם- בנו של אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה.
עד לשלב הזה של הראיון דיבר רזי ברקאי על חיילים, חייל, חלל.
ואז התעניין אצל אותו קצין היכן נמצא האלוף נווה.
"הוא כרגע ליד מיטת בנו בבית החולים"
"ומה שלום הילד?" שאל המראיין.
*
תינוק-בן-ילד-נער-חיל-בן-ילד...
*
אני מאוד אוהבת אלבומי צילומים.
צלמת שאני אוהבת במיוחד היא שי גינות.
יצא לי לפגוש אותה ולהכיר אדם מלא קסם ורגישות. רואים את זה בכל צילום שלה.
האלבום הראשון שלה נקרא : "לגעת באור".
את הצילומים מלווים שירים, אמרות, פסוקים.
ליד תמונה קטנה של עלה רענן שיוצא מתוך אדמה סדוקה, מצאתי את המשפט הזה:
"פעמים שהגשמים יורדים בזכות אדם אחד, בזכות עשב אחד" (ירושלמי, מסכת תענית).
פעמים כשנעשה טוב לכלל- זה בזכות פרט אחד שבתוכו.
אומרים שיש בכל דור ל"ו צדיקים שבזכותם מתקיים העולם.
או שיצא לי לראות את כל הל"ו פה בסביבה, או שיש הרבה יותר.
*
אתמול היה יום של נסים.
שלשום- פחות.
ממשיכה להתפלל ומקווה שתפילותי תעננה.
אין הרבה זכויות בידי, אלוקים יודע שלא,
אבל יש אחרים שאוחזים בזכויות לרב.
בחזקת אותם העשבים.
*
רבש"ע, הרבה עשבים שבזכותם ראויים גשמים לרדת יחד עם בשורות טובות לעמ"י יש כאן.
הערבות ההדדית, הדאגה, האיכפתיות, הסיוע, הנתינה.
אני חושבת שאנחנו ננצח במלחמה הזאת.
לא רק כי אנחנו צודקים.
לא רק כי אנחנו רוצים.
לא רק כי "מגיע לנו".
אלא בעיקר כי במציאות הכלל ישראלית הזאת, שמחממת את לבי (שהיה עייף ומיואש לא מעט לאחרונה)- לא יכולה להיות אפשרות של הפסד.
וכשחושבים על זה, עוד לפני הנצחון הממשי במלחמה- שבא יבוא-
בהרבה מקומות כבר נצחנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
