רק כדי להאיר

"נו, מה עם פוסט?"

*

יכולתי לכתוב על התגובות מרוממות הנפש שנכתבו כמענה לכל מיני אנטישמים שיכורים.

יכולתי לכתוב על הטוקבקים ומאמרי התגובה של הרוב השפוי לעומת מהריסים ומחריבים מבית ומחוץ.

יכולתי לכתוב את דעתי על הדברים המצויינים של בן כספית שתורגמו לאנגלית , שכדאי ומומלץ לשגר לכל אלה שמושגים כמו טק"ק, ממ"ד, קטיושה ועורף- רחוקים מהם.

יכולתי לכתוב על התכנית שאני אוהבת ומקשיבה לה (הודות לחופש הגדול) בצורה רציפה יותר, שמזכירה לי שציונות (גם עם קצת ציניות) זו לא מילה גסה. (עירית לינור, אני מאוד אוהבת אותך).

יכולתי לכתוב על הזעם נוכח ההפגנות האנטי-ישראליות בעולם, יחד עם כתובות נאצה והשחתת מוקדים יהודיים בצורה חסרת פרופורציות, חד צדדית, בוטה ומשולחת רסן. שלא לדבר על כך שמעולם לא נתקלנו בהפגנות דומות כנגד גורמי טרור איסלאמיים פונדמנטליסטים. לשנוא יהודים זו אופנה שלא תחלוף לעולם, כנראה.

יכולתי לכתוב על התרחבות הלב נוכח שלטים "לצפון באהבה- 20 אחוזי הנחה לאחים מהצפון. אתכם מכל הלב" שתלויים, בנוסח זה או אחר, על חנויות רבות ברחבי ירושלים ותל אביב.

יכולתי לכתוב על האחדות הזאת שקיימת, ב א מ ת קיימת, ובאה לידי ביטוי בכל מקום אליו נקלעתי ברחבי הארץ הקטנה שלנו ובמרחבי הוירטואל.

יכולתי לכתוב על דמעות ההתרגשות לשמע ד"שים מחוייכים וביישנים של חיילים, שמושמעים ב"בית של החיילים- גלי צה"ל", אשר יחד עם האהבה לאמא לא שוכחים להוסיף "ו...יהיה בסדר:)"

יכולתי לכתוב על הכאב המאחד ותחושת השותפות האמיתית בסיפורי הגבורה של חללנו. חיילים ואזרחים.

יכולתי לכתוב על הגאווה שלי בחיילים שלנו, בצבא, בעם שלנו.

אבל במקום לכתוב- אני מעדיפה לתת להם לדבר.

הם עושים את זה טוב יותר ממני.

*

היום- ערב ט' באב.

בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים

יהי רצון שבזכות אהבת חינם נשוב ונבנה. כולנו. (עפ"י הרב קוק)

צום מועיל,

אוהבת - ומכניסה למילה זו את כל עוצמות הרגש הנאצל הזה,

חגית.