רק כדי להאיר

כן, כן, לא טעיתי.

רציתי לומר כמה מילים המתייחסות לביעור חמץ ולהביא בהן  פרשנות נוספת המתקשרת לפסח ומה שיש לי לומר עליו מלבד "קיבינימאט הסנט מוריץ הזה. אי אפשר לנשום!"...

האמת שכל הטקס הזה של ביעור חמץ הוא אקט די מיותר.

כל מיני מילים בארמית והסתובבות סהרורית לאור נר ועם נוצה... יש שיאמרו התמהוניות בהתגלמותה.

עובדה נוספת המצביעה על היות הפולחן הזה בלתי נחוץ היא הנקיון המאסיבי שהבית עבר מכל רבב שאור.

איזה עניין יש לביעור הזה?

כמו כל דבר ביהדות, לרבות מעגל השנה היהודי על כל זמניו ומועדיו- יש בזה סמל לעניינים פנימיים, נפשיים שעוברים על האדם.

פרשנויות רבות מתייחסות לעניין ה"חמץ" כדבר שתופח, גדל, מתנשא... המצה לעומתו- לחם עוני.

גם באדם ישנן תחושות זרות של גאווה, של אני ואפסי עוד... ואת התחושות האלה הוא צריך לבער.

לצד רגשות התודה לבורא על היותנו בני חורין וחווית הסדר כבני מלכים- אנחנו צריכים לזכור ענוה מהי.

לצד "בשבילי נברא העולם" שעל כל איש מישראל לומר לעצמו- יש את ה"אנוכי עפר ואפר".

נראה מאוד אמביוולנטי, לא ממוקד, אולי אפילו סותר בצורה משמעותית רעיונות אחרים בחג בו הפכנו מעבדים לבני חורין, אבל לא.

להיות בן חורין אין פירושו להיות גאה ומתנשא.

אני אישית חושבת שפסח זה זמן מצויין לביעור חמץ פנימי. איש איש וחמצו שלו.

כל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו לעצמו (כן, כן, ממש כמו ביום הכיפורים) וינסה לבדוק איפה הוא שוגה בהתנהלותו היומיומית וכיצד ניתן לשנות ומתוך כך- מה ניתן לנקות מתוך עצמנו.

איזה "חמץ" ניתן ורצוי לבער.

*

שיר:

עניותי

עניותי
נקיה מאיפור
נטולת עדיים
בקוים נקיים מדגישה קמטים
טהורת מבע
יחפה, בבלויים...
כנה, אמיתית,
נוקשת מבטים.

והיא עניותי
אניותי
כולה ענווה ויושר ופכחון
וממנה אברח כמו ההמון
מֶדָפק על שערי נחתומים
בצאת מועד הגאולים
להמיר
במהרה
את לחם העוני
לזה המוגש על שולחן מלכים.

ו... לפני שאני חוזרת להברקת מעוני הדל - כמה מילים על שיעבוד וגאולה.

"אין קורין גאולה אלא ליציאה מאפלה לאורה. זה שלא ידע טעם שעבוד מעולם, אינו טועם טעם של גאולה. ועיקרה של גאולה- החירות הבאה מתוך השעבוד גופו;
אלמלא ישראל היה משועבדים, לא זכו להיות בני חורין לעולם, וכשנשתעבדו- השעבוד עצמו הוליד את הגאולה ומתוך החשיכה בקעה האורה ולא ממקום אחר....
וכיוצא באלה כל הצרות ומצוקות הבאות על זרעו של יעקב בכל הדורות, כולן הפכו להם לתשועה ולאורה גדולה כגודל החשיכה שהיו שרויים בתוכה קודם לכן. וכן הגאולה העתידה תהיה בוקעת ויוצאת מתוך החשיכה, בשעה שכל לב יחרד לאמור אפסה כל תקווה- והנה כבוד ה´ עליך זרח. אימתי? בחודש ניסן, שקבעו ה´ לגאולה לכל הדורות וכל אפילה וצרה שנראית לישראל בחודש זה, חזקה ובידוע שאינה אלא ראשית צמיחת הגאולה...." (בעל ספר התודעה)

אנשים, שכל אחד מאתנו יחוה גאולה במובן הפשוט ביותר של המילה:

גאולה ממצוקות אישיות, ממצור כלשהו, מ"כלא" רגשי, מכל מה שכובל אותנו.

ושנטעם טעמה האמיתי של חירות.

ועוד משהו-

ראש האולפנא המקסים שלי, אי אז בימי התיכון העלומים, תמיד היה אומר "פסח שמח וכשר" ולא "כשר ושמח". מסיבה פשוטה אחת: בפסח- כולם עמלים על עניין הכשרות. כולם טורחים סביב הנושא של טיהור הבית מכל מה שאסור שיראה ואסור שימצא. אבל שוכחים שזה חג- ולכן חשוב להדגיש את נושא השמחה.

בפורים לעומ"ז, הוא תמיד טען, יש לאחל "חג כשר ושמח". כי פורים מתקשר לנו לשמחה- אבל נושא הכשרות (שמחה של מצווה ולא הוללות, כשרות החיים היהודיים ולא התנהגות של זוללים וסובאים)- לא תמיד זכור לנו :)

רעיון נחמד.

:)

יאללה, לחזור לג'יפה השורה פה מסביב. (מה שאני מוציאה מכל הסדקים והחורים- גועל נפש שלא יאמן...)

לא סתם נאמר לבן הרשע שלא עושה כלום בבית "אילו היה שם לא היה נגעל..."

פסח שמח וכשר לכולם :)