רק כדי להאיר

זה כבר התחיל. המבול הזה של איגרות מקוונות לשנה טובה.

איחולים-איחולים-איחולים

לאושר ושמחה

וטוב שיבוא

והצלחה

ו... נו, את יודעת,

שיבוא כבר, כן?

השנה שיבוא.

*

מטיילת לי בין פוסטים שנכתבו בתקופה מקבילה לפני שנה ושנתיים ו...

כן

ושלוש.

בין מיילים ששלחתי

והודעות פורום

ויצירות שנכתבו.

זה די אותו הדבר.

מכינה אגרות ברכה לתלמידות.

האקט הזה של לעצב- לגזור- להדביק לא השתנה.

תמיד אני ישובה על הרצפה בין ריבועי בריסטול ודבק נצנצים ולורדים

והבלאגן חוגג

ואני עם המוסיקה שלי

לא אתפלא אם גם אז היו הקרנבריז ברקע.

ושבועות ספורים לפני כן, להריח את היומן החדש למורה ולכתוב עליו את השם המלא שלי, שמלווה אותי 32 שנה.

להתעלם, בלב מכווץ, מהשורה "פרטי בן הזוג"

וממש כמו בשנה שעברה לקוות שבפעם הבאה יהיו לי דברים חדשים לספר ליומן ארגון המורים.

*

ולשמוע במסגרת התעוררות הנשמה לקראת הימים הנוראים ש"שנה" זה מלשון שינוי.

וכמו תמיד,  לחשוב בתוכי שלא נכון.

אצלי זה מלשון "לִשנות". לחזור.

להיות שוב ושוב באותן תקופות במעגל השנה ולמצוא את עצמי באותה פוזיציה

 רק קשישה ועייפה יותר.

*

"כל שנה מוריק הדשא

ועולה החמה ויורד המטר

כל שנה האדמה מתחדשת

מלבין החצב ומזהיב ההדר.

כל שנה נולדים אנשים לרב

לדמעות ולצחוק, לאהבה ותקוה

יש מי שמבקש רק טוב-

גם השנה.

(לאה גולדברג)

*

תכתבי את התחושות שלך ברצף שורות שו' החיבור בתחילתן.

זה אולי לא נכון דקדוקית אבל מדגיש את המעגליות והרוטינה.

יש לך את זה במטאפורות ואמצעים ספרותיים, ילדה.

אבל את לא משהו בהעברת מסרים אותנטים.

כי את יודעת טוב מאוד שמעגל השנה חוזר על עצמו ביותר ממובן אחד

אבל בהרבה נקודות קיים החידוש.

התקווה והתפילה-

הן תמיד קצת אחרת.

*

שנת או(ש)ר.

חגית.