"ועכשיו" הוא אמר לה "עכשיו אני אצטרך להשתיק אותך"
"מה?! למה?"
"כי את יודעת יותר מידי"
"מה? אבל אתה לימדת אותי את הכל! אני יודעת את הכל כי אתה ישבת איתי כאן ולימדת אותי את כל הדברים היפים האלה!"
"נכון. והיה נחמד. והיית תלמידה נהדרת. אבל עכשיו אי אפשר עוד להמשיך ללמוד ולגבי מה שאת יודעת...אני אצטרך להשתיק אותך. אסור לך לזכור דבר"
"טוב, גברי, אני יודעת שאני לפעמים כזאת פטפטנית, אבל כשאני אומרת דברים- זה רק בהיסח הדעת, לא בכוונה להרוס. ו... ו... ואם יש דברים שממש חשוב שאני לא אספר אז אני אשתוק. מבטיחה בהן צדק!"
הוא חייך
"את יכולה להחליט שאת באה איתי ונמשיך עם הלימוד המשותף"
"מה? אבל סיפרת לי על מה שמעבר... אמרת ש... שלשם אני צריכה ללכת"
"את לא חייבת. למעשה, כבר תקופה ארוכה שאני לא בטוח שאת יכולה לצאת מכאן עם כל המידע הזה או בלעדיו... יש קשיים"
"קשיים?" הספיקה לשאול לפני שחשה טלטלות עזות שמקורן לא היה ברור.
לנגד עיניה ראתה את בבואתו מטשטשת ונמוגה. הוא נעשה כמעט שקוף.
"אני צריך ללכת. את יכולה לבוא איתי אם את רוצה לדעת עוד-"
"אבל אמרת ש... שאני צריכה ללכת לקראת- - -
הכנת אותי לקראת- - -"
"את באה או לא?!" קולו רעם באזניה
קול עמום בקע מתוכה והורה לה לסרב
היא הנידה בראשה.
"טוב, אז אין לי ברירה. אני חייב לעשות את זה" הושיט את ידו לעברה
היא פתחה את פיה לצעוק- - -
את מגע אצבעו על פיה היא לא הרגישה. אבל אור מבהיל ועימו מכה קלה על ישבנה הוציאו מתוכה קריאה שלא הכירה.
את הקולות ששמעה ברקע לאחר מכן ידעה לתרגם רק כשלמדה מחדש.
"מזל טוב, אמא. יש לך בת מתוקה ופייטרית. אמיצה לפחות כמו אמא שלה".
*
באתי לעולם לאמא חולת לב שלא חשבה שתצליח להביא שלוש בנות.
היו קשיים בלידה שלי. היו קשיים גם אחרי ואישפוזים לרב.
אבל הבחירה שלי לצאת החוצה ולא ללכת עם המלאך הנוקף התבררה כמשתלמת.
הדלת לחיים היא האופציה היותר טובה עבורי.
גברי, אני יודעת שאתה מתגעגע אבל אנחנו נמשיך במקום שבו הפסקנו כשאקפוץ חזרה בגיל 120.
או כשאתה תקפוץ, בקרוב אי"ה, לביקורי נימוסין ברחמי שלי.
איטס א דיל.*
* כל הנ"ל בהתאם למדרש שמספר על כך שתינוקות טרם לידתם יודעים את כל סודות הבריאה ומיד עם צאתם לאויר העולם נוקף מלאך על פיהם בכדי שישכחו הכל.
השקע הקטן, בין האף לשפה העליונה?
עפ"י האמונה, הוא סימן אצבעו של המלאך 
*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
