רק כדי להאיר

מנהג המקום בו אני מלמדת, לצאת מידי שנה לטקס יום הזיכרון עם הבנות באחד מבתי העלמין הצבאיים שבארץ, להצטרף שם לטקס הזכרון ולאחר מכן לערוך סיור או איזושהי תכנית העשרה אחרת הקשורה באיזור.

השנה נסענו ל"גבעת תום ותומר" שהסיפור סביבה מובא בקישור.

לפני שסיירנו במקום- שוחחנו עם האב, יואב קידר, שראיתי בו מודל לחלוץ העברי שאנחנו מכירים מסיפורי הפלמ"ח. איש מאוד שורשי ומחובר לארץ, לאדמתה.

אני חושבת שדווקא בימים אלה, של נקודת מחלוקת אחת מיני רבות, לצערנו, שיש בעם, היה לי מדהים לראות איש חזון אמיתי ששייך למחנה השמאל.

פתאום, אחרי היכרות קצרה איתו, מתחוללת בי פנימה איזושהי התחבטות בנוגע לשמאל בארץ, לציונות החילונית, למחלוקת סביב שאלת ארץ ישראל.

ובהמשך, כשהיינו, בנות אולפנא ציונית-דתית, יחד עם אנשי קיבוץ חילוני סוציאליסטי בטקס אחד, מצאתי את עצמי מצרה על כך שהאחדות שלנו באה לידי ביטוי רק ברגעים כגון אלה. שיש ביננו מכנה משותף רחב יותר מאשר העובדה שטובי בנינו, בעלי כל השקפה מדינית שתהא, אבדו בקרבות על הארץ הזאת.

דווקא מי שביקש להרוג ולהשמיד אותנו, מאחד אותנו.

החל מפרעה, דרך היטלר וכלה בראשי הטרור היום- כולם מבקשים להרוג אותנו ללא כל קשר להשקפות בנוגע לדת ומדינה.

שרק נזכה להיות ערים לכך בכל שלב במעגל השנה - ולא רק בימי אבל ושכול, ומתוך כך נשאף לאחדות אמיתית...

*

למה נקרא הפוסט "בדמייך חיי"?

לקראת חגיגות יום העצמאות אני מבקשת לספר סיפור קצר, אישי, שאולי יש בו סימליות, אולי אני כאישיות פדגוגית מכניסה אותו בכח לנישת הסמליות והמסר שצריך ללמוד מכל דבר.

כך או כך זה הסיפור שלי סביב יום הולדתי, הוא יום העצמאות:

חג עצמאות שמח .