רק כדי להאיר

בגרות החורף בהיסטוריה תיערך ביום שני הקרוב.

לקראת סיום תקופת ביניים של מבחנים, מתכונות, חישובי ציוני מגן, מתכונות, ציוני מחצית לתעודה, מתכונות חוזרות ואי אפשר בלי איזה צ'ופר מחוייך לתעודה.

וגם לבגרות כמובן.

אחרי חודש שלא הייתי בבית אני יוצאת היום סופסוף, הבייתה. לאחר חלוקת התעודות.

אז אני מגיעה אתמול להגיד את ציוני המגן של הבנים ואחד מהילדים היותר שקטים של הכיתה מגיש לי דיסק.

"נו, אמרת שאת אוהבת את זה... את הקאנון"

"?"

"הקאנון. ושאם מישהו מהתלמידים יבצע את זה על גיטרה תעלי לו נקודות בציון המגן"

"אההה. וואו. טוב, העלתי לך בלאו הכי, לא?"

"כן" חייך במבוכה "אבל... עוד נקודות לא יזיקו אף פעם".

מסתבר שתלמיד אחר שקורא את הבלוג, היה אחראי למסע יחסי הציבור שלי לגבי הפטיש מהפוסט הקודם.

("המורהההה, את לא יודעת שיש לנו תותחים במוסיקה?" חכי אני אגיד להם על הקאנון...)

חזרתי לדירתי הצנועה והתיישבתי מול המחשב בכדי להאזין לתוצרת.

בשני קטעי וידאו (השקיע הילדון) הוא נצפה מבצע את היצירה בכשרון מדהים. מזכיר מאוד את הסטייל הרוקיסטי שקישרתי אליו.

אחרי שהרמתי את הלסת סימנתי לעצמי מתן צ'ופר של שלוש נקודות ומהורהרת פניתי לבדוק את שאר המתכונות.

יש לך תלמיד, פנים נעימות, כיפה וציציות בחוץ.

ילד שקט שיושב בצד עם חברו. חוטא לעתים רחוקות בפטפטת אבל התנהלותו מלווה בשתיקה.

גם כשהוא מדבר הוא עושה זאת מעט ובמבוכה.

ואז הוא נוטל את הגיטרה ליד ואת רואה משהו אחר לחלוטין.

סיימתי לכתוב את ההארות לתעודה.

בצד הציונים יש מקום גם לחוות דעתי כמחנכת.

אז אני כותבת שם מה שאני רואה.

אבל אולי אני לא רואה מספיק?

*

שבת של שלום וט"ו בשבט שמח.