רק כדי להאיר

בוודאי יוצא למי שמכור לא רק לנט ולמציצנות בחיי האחרים, לצפות בפרומואים החוזרים ונשנים של ערוץ 2 לגבי איזו תכנית מציאות חדשה שנפלה על חיינו: סוף הדרך.

מעשה שהיה כך היה:

לפני כחצי שנה, באחד מימי השבוע הקרירים, שמתי פעמי לבירת הנגב, לפגוש את מאורי שלי לבליסה השבועית המסורתית (אני על מרק דלעת הוא על כל שאר התפריט). שעת צהריים הייתה זו ובהיתי לי בנוף היפה, הפסטורלי והנדיר בירקרקותו, שכן נוף כזה נצפה במחוזותינו רק בתקופה הזאת של השנה. צלצול טלפון צורמני ומעיק קטע את הזיותי השלוות ועל הצג מספר המעיד שהשיחה מחו"ל, יעני, תל אביב...

"שלום, אני מדברת עם חגית?"

"בכבודה ובעצמה. עם מי יש לי הכבוד?"

"שלום חגית, מדברת שרית מערוץ 2. קיבלתי את הטלפון שלך מרפי, וזה בנוגע לאיזו תכנית שאנחנו מפיקים שקשורה ב"צו פיוס", דתיים וחילוניים וכו'".

"יפה לכם. זה חשוב מאוד בימים קשים אלו של עם ישראל. לכו מחיל אל חיל. המון הצלחה. ביי".

"מה ביי? אני מחפשת שתשתלבי. קיבלנו עליך המלצות חמות בכל מה שקשור למפגשי דתיים חילוניים ותחומים חברתיים אחרים"

"או קיי, עכשיו אנחנו מדברים... קצת התחנפנויות ואני מוכנה להקשיב"

צחקוקים מנומסים ואז, מצדי, השאלה הבלתי נמנעת:

"אז... לא ממש הבנתי מה בדיוק אתם רוצים ואיך זה בדיוק נוגע אלי?"

"אנחנו מעוניינים לשלב אותך בתכנית. זו תהיה תכנית תחרותית בידורית בה יתחרו זוגות מעורבים: דתי וחילוני בכל זוג"

"כאילו, שיראו אותי? בטלויזיה?!"

"כן, בעיקרון... הלו? הלו?.."

"אני פה, רק השתנקתי לרגע. תגידי השתגעת?! את לא יודעת שטלויזיה מוסיפה חמישה קילו?! אני לא אכנס ל"פרם"..."

גיחוכים קלים.

"תראי, אני לא בטוחה שאוכל להשתלב בזה. נראה לי יותר בידורי ופחות "חינוכי", למרות הערך הנשגב של התכנית"

"ויש לך בעיה עם זה?"

"לא, אבל אני מניחה שיום למחרת הופעה בינלאומית סוחפת מהסוג הזה- אני אמצא את עצמי מועפת בטיסה מהמוסד החינוכי בו אני מלמדת... לא נראה לי שהם יראו בעין יפה השתלבות שלי בתכנית מהסוג הזה. אם זו הייתה תכנית דברת, מילא, אבל משהו סטייל הריל טי וי, לא נראה לי שייך".

"אויש, חבל. את אולי מכירה אנשים?"

"בטח! יואו, יש לי בחור חילוני חמווווווד! אתם ממש תאהבו אותו, הוא החילוני מחמד שלי והוא יכול להתאים מאוד!"

"כן, יו, ממש תודה לך. אני משאירה לך את הטלפונים שלי ואם יהיו לך שמות נוספים - אשמח לסיוע"

נתתי לה את הטלפון של מאור. הוא היה שם במיונים. עבר את השלב הראשון- והתאהבו בו (אי אפשר שלא). בשלב השני, של הראיונות, שרון טייכר ראיין אותו וגזר הדין היה: אתה לא יכול להשתתף בתכנית כזאת. אתה טוב מידי, חמוד מידי, אהוב על הבריות מידי- וצריך שיהיו כל מיני דיונים, ויכוחים וקצת כסאח מילולי...

בערב טילפנה אליו המפיקה ואמרה לו שהוא מצא חן בעיניה מאוד, הוא עובר מסך נהדר והוא מאוד שנון ומצחיק ושהיא תזכור את השם שלו בשביל הפקות נוספות אחרות.

ואז ראיתי את הפרומואים.

אנשים, מדובר בשילוב קטלני של "השרדות", "הבוקר עם גלעד ינקלביץ'", "מרתון תכניות ה- WWF" וקצת קצת "פופוליטיקה" ( יעני טוק שואו- אבל יש מכות גם שם...)

עכשיו דמיינו אותי רצה מיוזעת בג'בלאות, בסיורים רגליים בטיז א נבי או בסנפלינגים מאולתרים במדבריות ארצנו- כל זה תוך אימוץ התנהגות חברית עם בן זוגי לטראקים, ונסיונות גישור על הפערים האידיאולוגיים-ערכיים-דתיים ביננו.

קשה לכם לדמיין? הנה סיטואציה אפשרית (משחקי הנדמה לי הולכים אצלי יופי לאחרונה. נו, "בעלת חלומות" איז מיי סקנד ניים):

"טוב, חגית, יאללה, צריך להמשיך"

"מה להמשיך? נחנו רק עשרים דקות..."

"עשרים דקות? זה 19 דקות יותר מידי, יאללה, אפ על הרגליים, שלושים שניות והיינו פה. הפתק הבא מחכה לנו ואנחנו בפיגור"

"אל תדבר אלי כאילו אני אחד מהפקודים שלך! מה זה "אפ על הרגליים"? כבר אין לי רגליים... לך, חפש את הרגליים שלי ואז נמשיך"

"אם היית הולכת לצבא ולא היית משתמטת כמו כל הדוסים, היית מבינה את הביטויים הצבאיים שלי, שלא לדבר על זה שהיית מתזזת את עצמך"

"אמש'ך משתמטת, עשיתי שנתיים שירות לאומי במקום להגיש קפה למפקד זחוח או להיות המזרן של החבר'ה... ואת הניבים הצבאיים שלך אני מבינה טוב מאוד. לא צריך להיות בצבא בשביל להבין דיאלקט כזה דפוק"

"מזרן של החבר'ה?! היית מתה..."

"יו! מה אתה מנסה לרמוז? חצוף! תמשיך לבד!"

"זה בטח יהיה יותר מהיר... יאללה, תזיזי את עצמך, אני לא יכול להמשיך לבד- צריך להגיע לפיניש ביחד. נו כבר! הצמד השני עוקף אותנו בטוח. הלוואי והייתי עם הבלונדינית- נראית לי בכושר חבל"זי. נו, ככה זה אצלנו, הבחורות לפחות משקיעות בכושר ולא רק מתפללות כל היום כמוכן".

"צודק, אם היית איתה הייתה לכם גם שפה משותפת שלא כוללת מילים בנות יותר מהברה אחת, בעצם... גם זה דו שיח אינטיליגנטי מדי עבורך..."

כאן אנחנו רבים מכות והצלמים מפרידים ביננו. תמונות הסיום עם הכתוביות יראו את פרצופו החבוט וחוטמו זב דם ואותי מרוטת שיער.

THE END

מישהו אמר "צו פיוס" ולא קיבל?