רק כדי להאיר

אחד מהפרקים הנהדרים של סדרת המקור המצויינת והאהובה עלי, "קרובים קרובים", מספר על מקרה שבו חנה מרון וליאורה ריבלין נתקלות בסופרמרקט בצוות טלוויזיה שבא לערוך ראיונות בקרב מספר קונים לגבי עליית מחירים נוספת או משהו כזה.

ליאורה חוזרת כולה סערה, נרגשת, מתלהבת מפטפטת בשצף קצף על שידור הכתבה שיהיה ביומן שישי.

מתחיל מערך התארגנויות, שכלל רכישת שני מכשירי וידאו בטעות (לא לזלזל, ילדים. מדובר בתקופת הצנע שבה המכשיר היה יקר מאוד. מה? מה זאת אומרת "מה זה וידאו"?)

היה גם פרוייקט יידוע בציבור (חיריק מתחת ל-י') שבמהלכו טילפנה ליאורה לכל מיני אנשים בכדי לספר להם שהאומה כולה הולכת לחזות בה ביומן השבועי ("הלו? שלום. משה נמצא? היי משה, מדברת ליאורה מג' 2")

הייתה היערכות משפחתית מול המסך עם מיני תקרובת ומלבושים הולמים משל היה זה שידור האירווזיון הראשון על אדמת המולדת.

מה היה בסופו של דבר?

חנה קישקשה בחן ובהומור והציגה את האני מאמין שלה בנוגע לנושא ואילו ליאורה הסתפקה בהטבת התסרוקת מול המצלמה והבעת עמדה בתימצות משעשע: "אין מילים".

(יהורם גאון, בעלה של ליאורה מחריד את הדממה שנותרה לאחר השידור: "יפהההה ליאורה. יפה מאוד! זה היה מאוד... ממצה!")

*

אז אמנם ידעתי על זה משהו כמו שעה לפני הראיון עצמו.

זה בא בהמשך לראיונות שנערכו בהתייחס לכנס יהדות ואינטרנט ביום שלישי הקרוב בירושלים.

אבל כל כך פחדתי להתגמגם ולפשל שסיפרתי רק לאדם אחד (שהפיץ בתפוצת נאט"ו)

ובכן...

יצא לכם עד עכשיו לקרוא אותי, לראות אותי

ועכשיו תוכלו גם לשמוע את הקול הצפרדעי שלי.

אבל החשוב מכל-

כל הפוסט מוקדש לבאי אתר ביכורים, היוצרים והעורכים האהובים, שמיצירותיו של אחד מהם קראתי.

כדי שלא תפספסו -

הנה השיר במלואו.