שיחת מסנג'ר עם יורגי ארך רגליים שלי. אמש.
Ploni אומר/ת:
תשארי על הבלוג כדי לצלם את הכניסה ה10000 עוד כמה דקות
חגית אומר/ת:
אתה לא יוצא ונכנס, יוצא ונכנס- אני מקווה
חגית אומר/ת:
חוץ מזה שאני לא יודעת לצלם...
---
חגית אומר/ת:
יורגי?
חגית אומר/ת:
נכנסתי עכשיו לבלוג!
חגית אומר/ת:
עוד 11 ויש לי 10000 כניסות
---
Ploni אומר/ת:
9991
---
חגית אומר/ת:
יורגי, אתה נכנס ויוצא מהבלוג!
חגית אומר/ת:
אני לא מרשה!
Ploni אומר/ת:
זה לא עוזר. תנסי
חגית אומר/ת:
שניה
חגית אומר/ת:
ודאי שזה עוזר!
חגית אומר/ת:
9995
Ploni אומר/ת:
9997...
חגית אומר/ת:
9999
Ploni אומר/ת:
יש 10000
חגית אומר/ת:
יורגי?
חגית אומר/ת:
חצופני!
Ploni אומר/ת:
כן
חגית אומר/ת:
זה אתה!
חגית אומר/ת:
אני כל כך בושה בעצמנו!
Ploni אומר/ת:
רוצה את הצילום?
חגית אומר/ת:
כן!
חגית אומר/ת:
*מתרגשת*
(או קיי, הערה למי שלא חזה בפלא המתקרא "הכניסה העשרת'אלפים לבלוג של פנסאית": הייתה כאן תמונה כזאת. באמת, בחיי. אבל היא כל כך סירבלה לי את העמוד שאמרתי "נו, רואים עכשיו שזה מעל 10000, סימן שבאמת היה שלב היסטורי בו העמוד ניצב על עשרת אלפים כניסות". מי שבכ"ז רוצה לראות ולהאמין- התמונה נמצאת בבית גנזי, שמורה מכל משמר, ובעוד כמה שנים לא יסולא ערכה בפז והיא תהיה פריט לאספנים ותרוויחו מלא כסף אם תציבו אותה במכירה פומבית.
או שלא.
ועכשיו הפוסט ממשיך כלשונו)
אז אולי קצת הקפצנו, כי בתחילת השיחה זה היה על 9986
(מבטיחה שיורגי רימה יותר- תסתכלו כמה "רק כדי להאיר " יש בשורת התחל שלו! בושה ממש! איש בוגר ומתנהג כמו ילד...)
אבל זה שימח אותי. נתן לי מרפא מעט בימים זוהרים פחות.
תודה לכם, יקירי.
תודה לך, אא"ר הנהדר שלי.
פנסאיתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
