רק כדי להאיר

טוב, טוב, מה אתם צועקים? לכולם כאן עובר לילה חלק ללא הפרעות שינה?

חוץ מזה שהתעוררתי לפני כמה דקות רק כי הייתי צמאה ומאחר ולא לקחתי בחשבון את הפוליש שעשו פה בבית לפני יומיים. הרבצתי כזאת החלקה דרמטית ליד המקרר, שאמא שלי קמה בהיסטריה עם וואזה ביד, מדמיינת שאני איזה פורץ שבא לגזול מה שנשאר מהבית.

אז שאלתי אותה איזה פורץ יבוא לכאן. הנסיון הקודם היה ממש באמצע תקופת שיפוצי הבית ובמקום לגנוב, הפורצים השאירו לנו על המקרר פתק עם כתובת של מעון חוסים מומלץ של ויצ"ו + התנצלות כנה בכתב על זה שהם לקחו לנו מיץ מהמקרר.

אגב, זה שעשינו פוליש לא אומר שגמרנו עם השיפוצים או משהו, הבית עדיין נראה איום...

(והרי המלצה אישית: מי מבינכם, שאיכשהו נכנס לו ג'וק לראש והוא נורא רוצה לשבור קירות, לפתוח פתחים חדשים, להחליף מטבח או לשדרג את האסלה: אל תעשו זאת. זה מתחיל בשינוי פני חדר האמבטיה ומסתיים בשינוי הפנים שלכם/ של אישתכם (הו, מילה משעשעת!)/ של בעליכן וכו' למצב חיוור כסיד (וזה לא סתם שאני משאילה ככה את דימוי הסיד). עדיף לרכוש בית חדש שנראה בדיוק כמו שתכננתם מאשר להכנס למערך שיפוצים קליל עד כבד. עד כאן עצה מספר אחת  לחיי משפחה תקינים, מפי סנדלרית יחפה, אמנם, אבל כדאי לכם לקחת ברצינות את המילה שלה בעניין הרגיש הנ"ל. תודה ושלום.

"ואיפה דמות האנטי גיבור עליה נרמז בכותרת הפוסט?" אתם שואלים, ובצדק. הרי חוץ מההחלקה הנזכרת לעיל לא היה שום סממן ביש גדאי אומלל. ואתם צודקים! אחרי הכל- איטס מי! מודל, מופת ודגם לגיבורת על. סופר הירואית. סופר וומן מהסרטים!

אז זהו. מה שאתם לא יודעים עדיין, זה שאני גיבורת על רגישה לזולת, עם כישרון נדיר להדלק דווקא על דמויות אנטי גיבור. כלומר, השליימזלים למינהם. כלומר, האומללים שאף אחד/ת לא שם עליהם.

ומי שחושב שזו עילה מצויינת לאישפוז בביה"ח הפסיכיאטרי הקרוב למקום מגורי (בהנחה שניתן לקרוא לחירבה הזאת מקום מגורים)- צודק בהחלט.

וכל ההקדמה הארוכה הזאת באה כהכנה מרגיעה, בחזקת "את בנך- את יחידך- אשר אהבת- את יצחק" (ועם כופרי האתר המחילה. מי שמחפש הסברים מוזמן לעיין ברש"י לפרשת "וירא" בפסוק המדובר. הכופרים העצלנים שרוצים הסברים- שישאלו כאן וזהו).

למה הכנה מרגיעה? טוב, אני אגיד את זה.

אני מכורה לאיזו טלנובלה יומית בערוץ 3. ומאחר ואין לי כבלים באוהל בו אני דרה, מראים, לשמחתי, את כל פרקי השבוע ברצף- ביום שישי. אז אני רואה בבית אמא.

וזה לא השוק היחיד.

השחקן שאני מאוהבת בו קשות הוא שמנמוך לא אטרקטיבי בעליל.

מי שכבר יודע באיזו סדרה מדובר, מתבקש להשיל את נעליו מעל רגליו שכן בעניינים שבקדושה עסקינן. והעלם אליו נשאתי נפשי - הוא קודש הקדשים...

כן, כן, גם אני נפלתי קרבן לקונספירציה של ערוצי הטלויזיה. בחיי שחשבתי שאצליח להתחמק ואמשיך לגחך בזילזול לעומת צופי "אסתי המכוערת" למינהם. אבל הנה, בארזות נפלה שלהבת. התמכרתי ל"מיכאלה".

מי שמכיר את הנפשות הפועלות וגם מי שלא- יקבל ממני, להלן, תקציר של המאורעות.

בעצם, לא.

רק תיאור דמותו של ההורס בגברים. לא, אני לא מדברת על הגיבור, נתי רביץ, או מי שמגלם את המניאק התורן, ניר לוי (שבהזדמנות זו אני יוצאת בקריאה נרגשת למפיקים: תשקלו שוב את הג'ל לשיער שלו. פליז!). אני מדברת על מי שמשחק את שותפו של נתי לחברת ההיי טק, יובל אקריש, המגולם בידי יניב לוי.

מעודי לא נתקלתי באדם שמשדר כל כך הרבה חן, מתיקות, טוב לב וסימפאטיה, גם מבעד מראה כללי אטרקטיבי כשל בולדוג. בחיי.

כפי שאמרתי לכם, יש לו את כל הנתונים להכשל באודישן ל"שליח פיצה מס' 3" ובכל זאת, הוא הצליח להכניס לדמות שלו קסם וסקס אפיל בצורה נהדרת ואמינה. אני לא היחידה שמוצאת את עצמי אומרת, כשאני צופה באפיזודות בכיכובו, "איזההה מתווווק!"

תבינו, זה לא שיש לי איזה פטיש לכעורים. ממש לא. בן אפלק היה ועודנו הפנטזיה שלי.

אבל עכשיו, איכשהו, אפילו טלנובלה סוג ג' הכניסה סוף סוף לתודעתי מה שסירבתי להבין, בעיקר כשזה היה קשור בי או במראה שלי (שהוא, יחסית, ממוצע פלוס. הו, הנה, משהו בפאקינג דימוי עצמי שלי נשבר סופסוף. אתם יכולים לתלות את זה בעובדה שנכנסתי השבת לחצאית צרה של אחותי הרזה):

זה נהדר שאתה יפה/ חתיך/ הורס/ משגע. אבל זה מצויין רק לחמש הדקות הראשונות.

אחר כך אתה צריך להיות משהו אחר. להיות יותר מזה.

המלצה אישית שלי: תהיה יובל אקריש.

שבוע אור!

פנסה, נרגשת במיוחד. בע"ה תספר מדוע- בהמשך.