רק כדי להאיר

חם, חם בבני ברק.

ולא רק חם.

כדרומית מלידה אני מורגלת במזג אויר חמים עד לוהט - אבל ללחות של איזור המרכז עוד לא הצלחתי להתרגל.

אז קניתי מאוורר.

לכאורה אקט צרכני פשוט ותמורה מובטחת בצידו- לחץ על כפתור ה"ON" והמאוורר יפעל ברב און.

"אמממ, סליחה?" שאלתי את המוכר הנחמד "האריזה לא קצת קטנה בשביל מאוורר על עמוד? מה זו הקופסה המזערית הזאת?"

"אוי, חמודה, זה מפורק, את צריכה להרכיב את זה. נורא פשוט"

"הו, לא חביבי... נורא פשוט זה אוקסימורון. נורא פשוט זה מה שאמא שלי אמרה לי כשנתנה לי מרשם לאורז. נורא פשוט זה כמו סיור ברמאללה ביום האדמה. לא רוצה. והאריזה הזאת?" שאלתי והצבעתי על משהו שנראה מבטיח.

"זה מאוורר שולחני".

"לא רוצה שולחני. יש משהו אחר?"

"חמודה, את נראית לי בחורה עם איי קיו סביר בשביל להרכיב את זה. נסי, אם תהיה בעיה- תבואי אלי"

כן... אם תהיה בעיה אז יהיה נורא פשוט להגרר עד אליך בחום הבני ברקי המעיק עם גוויית מאורר שאני רצחתי עוד בטרם היוולדו.

משלמת במיטב ישראכארטי ופונה לדירה.

החלק הקל זה פתיחת האריזה והוצאת מרכיבי המאוורר החוצה.

פורפלור- יש.

רשתות קדמית ואחורית- יש.

מנוע- יש.

עמוד- יש.

היו גם כל מיני מקלות וברגים שנראו לי מיותרים לחלוטין. אז זרקתי אותם חזרה לקרטון במחשבה חיובית על החברה הישראלית החמודה שגם נותנת לנו ברגים ומיני מתכות, רק שיהיה בבית. מחמם את הלב. אין כמו תוצרת הארץ. אין!

ועכשיו ל ה ו ר א ו ת:

חבר את העמוד לבסיס המאוורר בעזרת ארבעת הברגים.

המממ...

צלילת ראש לתוך קופסת הקרטון במטרה לזהות שרידי ברגים ומה שאמור להיות "בסיס המאוורר".

יש. מצאתי. כמובן שרק שלושה ברגים אבל זה בסדר, גם למריצה יש שלושה גלגלים. (אהההה, תפסתי אתכם! יש לה גלגל אחד!)

אז נסתדר.

נקסט.

מכירים את ארגזי הכלים הגדולים האלה שמוכרים בהום סנטר וכל גברררר שמח מאוד כשהוא מקבל את זה מתנה לפסח בתלושים של העבודה?

יפה. אז אין לי כזה.

אין לי גם קצת מזה. גם לא מברג קטן לרפואה.

אבל הקדוש ברוך הוא החנון והרחום הכניס לנו לראש שהצפרניים שלנו גדלות זוועה וצריך לטפח אותן. וככה הגיע זה ש..."אאוריקה!" המציא לנו את הפצירה.

פצירה- יש.

במאמץ לא קטן הורכב הבסיס לעמוד והברגים הוברגו בעזרת פצירתי הנאמנה שלא כדאי להשאיל ממני כי אם היא תבצע את העבודה על הצפרניים כמו שהיא ביצעה על המאוורר, פלורנס גריפית ג'ויינר תהיה פראיירית לידכם.

זה עומד! עקום, אבל עדיין ניצב. הללויה, פרייז דה לורד.

הלאה:

"הברג החוצה את התבריג המרכזי בניגוד לכיוון השעון ואת בורג הפלסטיק בכיוון סיבוב השעון"

הא?!

תבריג?

למה לא מצרפים לכסיקון להוראות האלה ובכלל למה בציור זה נראה כמו לגו?

איכשהו מצאתי משהו שהערכתי כתבריג. איכשהו הוא גם התברג החוצה אבל יחד איתו התברגו כל מיני "אומים" קטנים יותר ולכי תמצאי את זה בבלאגן. חצופים. עם תוצרת חו"ל זה לא היה קורה!

אספתי מספיק אומים והחזרתי את הסוררים למקומם. את התבריג החזרתי גם לאחר שחיברתי את הפורפלור ("כנף האויר" אליבא דהוראות היצרן) ואת הרשת שמכסה אותו.

המראה הכללי של הגולם מולי שידר אופטימיות.

באופן מפתיע למדי חיבור התקע לשקע והפעלת המאוורר הולידו חירחור צורמני שגם אליו הייתי מתרגלת (הכל רק שיעשה רוח!) אם הרשת שאך זה עתה חיברתי בעמל כה רב הייתה נשארת במקום.

אבל היא ה ת נ ת ק ה מהמאוורר בצורה שרק אריק שרון היה מוצא כאטרקטיבית והתגלגלה לה לפינת החדר בקול רעש גדול.

אז או אז הגיע שלב הגידופים.

אם יקרה משהו לחברת זק"ש ו/או בעליה דעו לכם שיש לי יכולות מאגיות ולא כדאי להתעסק איתי.

אחרי כן נרגעתי ובכוחותי האחרונים הצמדתי את החלקים שנותרו לעמוד השדרה של המאוורר הזה וראה זה פלא: הוא פועל. הרעש פסק גם הוא.

אמנם כשהוא מסתובב לימין הוא נוטה לצד ימין וכשמגיע לשמאל הוא מתנדנד שמאלה אבל זה רק בגלל שקניתי מאוורר שיכור ש... יש לו בעיה בחיבורים.

לגברים שביננו, המגחכים בינם לבין עצמם ומפטירים: "נו, נקבה."

יש לי רק מענה אחד לתת:

נראה אתכם עושים את זה עם פצירה!

יאללה, הולכת עם חברה טובה לקנות מיטה.

למה עם חברה?

נו, אני צריכה לבדוק עם מישהו את תנוחת ה"SPOON", לא?