רק כדי להאיר

~הרקע~

סגן מנהל בית הספר (אחד מהסגנים של אחד מהמנהלים... זה בית ספר ענק!) פונה אלי.

"חגית? את יכולה להכנס אלי למשרד לכמה דקות?"

"כן-כן, מיד. אין בעיה".

-

"שאלה לי: את פנויה?"

"כן"

"ובת כמה את?"

"30" (ראבאק, הזמן עף)

"אפשר יהיה להכיר לך מישהו?"

"מבחינתי- אפשר. מה יש לך לספר לי עליו?"

"קוראים לו איציק... בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה".

(סאונד- מן, קולות של ברקים ורעמים, בבקשה)

~הטלפון~

"שלום!"

"הלו? חגית?"

"כן"

"איציק. מה נשמע?"

"בסדר גמור. איך אצלך?"

"אחל'ה"

"יופי לנו... רגע-רגע, אתה לא אמור לגור בצפון? מה זה ה-03 הזה?"

"אני עובד בצפון אבל המשרדים שלנו במרכז ואני כרגע מדבר מהבית"

"ואיפה זה הבית, אם יותר לי להתעניין?"

"ראשון".

"אה, וואלה... נו, טוב, אף אחד לא מושלם..."

"הלו! פגעת בציפור נפשי! מה זה היציאה הזאת?"

"דווקא לא כל כך נוראה. יכולתי להיות ממש אלימה אם לא היה לי מצברוח ידידותי"

"כן? מה כבר יותר גרוע מלהגיד "אף אחד לא מושלם?"

"אמממ... המקום ינחם אותך?"

"אוי! מצחיקה אחת...

טוב, תקשיבי חגית, יש איזו ישיבה שאמורה להתחיל כאן עוד מעט, ומחר אני בתורנות בצפון, נדבר מתישהו בקרוב, או קיי?"

שיחת הטלפון הנ"ל נערכה סמוך לראש השנה. הרבה ימי תורנות עברו על עם ישראל, כמו גם ישיבות רבות. מאז, משום מה, לא שמעתי מהבחור.

נותרה רק תהיה אחת בחלל:

זה משהו ש*אני* אמרתי?

***

טלפון NO 2:

~הרקע~

(סאונדמן, את מוסיקת יום הדין בבקשה)

המורה חגית בכיתת הבנים. מצווחת:

"עידן, תסתום כבר את הפה!"

"חגית, נשבע לך, בחיי שאני לא מדבר"

"יש לך מזל שהאל הטוב לא לוקח ברצינות את השבועות שלך אחרת היית מתפגר כאן על המקום...

טוב, חבר'ה, נגזרה גזירה והוחלט שניגש לבגרות חורף, מה שאומר שיש לנו ים חומר להספיק בזמן מועט וקצוב ואם המשמעת שלכם תראה כמו... אלעד! החוצה. עכשיו. אתה והשש בש ביחד"

"נו, המורה..."

"ה ח ו צ ה!"

"המו-"

ה ח ו צ ה! והבא בתור שעף החוצה חוזר רק עם ההורים. די, חלאס. גם כשאני בסבבה איתכם אתם כאלה לא בסדר... ואין לי בעיה להכנס איתכם ראש בראש. אין לי גם בעיה להעיף החוצה ולהשאיר את החמישה שרוצים ללמוד. מה יהיה כאן, הא? אני מדברת איתכם על בגרות בפתח וכל אחד... ירון!"

"מה?"

"מה 'מה?' למה אתה לא מקשיב למה שאני אומרת?"

"אני מקשיב המורה... דיברת על... היסטוריה, נו"

"וואלה? היסטוריה? איך לא שמתי לב ורק דיברתי על  ה ב ג ר ו ת    ש ת ה י ה     ע ו ד     ש ל ו ש ה   ח ו ד ש י ם.

הלו! להתעורר!

בכל אופן, לאחר סוכות- מבחן על כל מה שלמדתם בשנה שעברה, או שאולי עלי לומר "לא למדתם"... אני כותבת לכם שוב את הטלפון שלי על הלוח לשאלות שיצוצו במהלך חופשת החג.

אני שונאת לתת עבודות לחופשות אבל עכשיו- אין הרבה ברירה, אז יאללה, תהיו רציניים... יודעים מה? דיל: מי שעובר את הבגרות הזאת- גלידה עלי במדרחוב. ודיר באלקום אם אתם לא עוברים..."

~הטלפון~

(סאונד?... עכשיו, אם אפשר, משהו קיטשי מסרטי פדגוגיה. מה? נו, שיהיה לסניור באהבה...)

ערב החג, אני עטויית שרשראות לסוכה והסלולרי מאותת

"הלו?"

"היי, המורה חגית? מדבר יוני כהן מי"א 6..."

"היי יוני, מה שלומך?"

"בסדר, המורה...?"

"כן, מה העניין? יפה לך להתחיל ללמוד מעכשיו"

" לא, חגית, עוד לא התחלתי ללמוד. פשוט רציתי לאחל לך חג שמח, ונמצאים איתי פה כמה מהכיתה שרוצים להגיד לך תודה על המאמצים שאת משקיעה בנו. למרות שאנחנו מפריעים לפעמים"

" לך למראה, תבדוק אם האף לא התארך לך על ה"לפעמים" הזה, יוני..." מחייכת.

צחקוק

"לא, המורה, אנחנו באמת מנסים. ותדעי לך שאנחנו מעריכים את מה שאת עושה. כאילו... עד עכשיו המורים שלנו לא שמו עלינו בשיט ואת... בעיקר כשאת צועקת, את מה זה חמודה..."

"יו! תודה חמוד! עכשיו אני אשתדל לצעוק הרבה יותר... ודמכם בראשכם אם זה יקרה בגלל שאתם תפריעו יותר!"

-

שני טלפונים בהפרש של כשבועיים...

סתם, נזכרתי לי.