רק כדי להאיר

זוכרים את הפוסט שהייתי נותנת הכל בשביל שלא תהיה עילה לכתוב אותו ?

בשבת הלכתי לאכול אצלה, אצל החברה הכי טובה שלי מהתיכון.

והשולחן היה ערוך, הנצנוץ הזה של שבת זהר בכל, הילדים היו מקסימים והאוירה שבתית ונינוחה.

לאחר שהילדים המתוקים והאורח המקסים הנוסף הלכו לנמנם- ישבנו לנו, לדבר. כמו פעם.

אלמה יקרה, את נראית נהדר ואמא נהדרת ואני משוכנעת שגם בעבודתך את רופאה מצויינת (כמו שאת נראית- היישר לסט של אי. אר!)

בשבת, וגם בתגובה שלך על הפוסט ההוא שסיפרתי לך עליו, לימדת אותי כמה תעצומות נפש יש באדם.

רק טוב ואושר. מגיע לך הרבה ממנו.

ועכשיו אתם, כנסו לתגובות על הפוסט ההוא. אתם תזהו אותה בתגובה האחרונה, למטה.

ותראו כמה נהדר לילדים שיש להם אמא כזאת, כמה טוב למטופלים שיש להם רופאה כזאת

... כמה אני ברת מזל שיש לי חברות כאלה.