סיפרתי עליו לא מעט.
על נסיבות ההיכרות ביננו כתבתי כאן .
*
היום טיילתי קצת בפוסטים הישנים שלי בישרא. קראתי גם את כל מה שכתבתי בעבר על מאורי ונזכרתי בעוד סיטואציות.
בהיתי במסך המחשב מחוייכת ואחר כך ניגשתי לספריית הדיסקים שלי ושלפתי משם דיסק.
לחצתי פליי והשתרעתי על המיטה.
אלה היו דמעות מסוג אחר.
היו לי יקיצות מוקדמות של שחרית.
הייתי פותחת את החלון הגדול של המטבח ושואפת אויר קר וכחול של לפנות בוקר ומקשיבה לשירים שבקעו מאחת מתחנות המוסיקה של הכבלים.
מהדרום הפקיעו באותם הימים את גלגל"צ (עכשיו, כשיש לנו, אנחנו יודעים שזה לא הפסד גדול) כך שכל שנותר לי הוא שירים שקטים של עלות השחר מהMTV.
ובהדרגה- בעוד אני מתארגנת לצאת לעמל יומי- רצף השירים השתנה ללהיטי היום.
אפשר לומר שזה עזר לי להיות בעניינים בעיני תלמידי.
*
"מאורי? יש שיר כזה שאני שומעת כל בוקר. שיר שמח כזה, מצולם שם איזה מצעד או משהו, אבל יש גם קטעים מסרט. נראה לי שזה איזה פסקול או משהו"
"איך קוראים ללהקה, את זוכרת?"
"לא... אני אעקוב. זה שיר חדש, נראה לי. מהלהיטים החמים"
"או קיי, גם אני אנסה לאתר אותו, בובה".
*
מאורי יודע מוסיקה. הוא מבין גדול מאוד גם בקולנוע.
מצאתי את עצמי מחכה בכל בוקר לשיר ההוא, אולי לזהות את הסרט. אולי לאתר מילות מפתח.
שיר כל כך שמח.
*
"מאורי? השיר ההוא זה של להקה בשם סאבאג' משהו"
"אה, SAVAGE GARDEN. וואלה. הוציאו דיסק חדש באמת"
"אני לא מכירה אותם"
"בטח שאת מכירה" הוא ענה והתחיל לשיר להיט קודם שלהם שבאמת הכרתי (TO THE MOON AND BACK).
"אה. אבל השיר הזה שאני מדברת עליו, מאורי. לא יודעת... הוא שמח כזה. טבעי ומתוק"
והוא עשה את הבקרים פחות מהורהרים, מאורי. וזה היה לא רע כי אלה היו ימים של הרהורים נוגים כאלה.
שעדיף לברוח מהם לאקורדים אחרים.
*
אחר הצהרים של בדיקת בחינות ומקישים בדלת.
אני פותחת אותה לאף אחד.
מציצה לחדר המדרגות שריק מאדם.
עם גבה מורמת אני פונה לסגור את הדלת כשאני מוצאת על הרצפה מעטפה חומה ועליה כתוב בגדול: "7, וזה אומר הכל..."
הכתב מוכר.
"מאורי?" אני שואלת את חלל חדר המדרגות.
אין תגובה.
חוזרת פנימה.
מקץ שניות מספר הדיסק שהיה שם מצא את מקומו במערכת והתופים הקצביים של שיר מספר 7, השיר THE ANIMAL SONG , הדהדו בחלל הדירה.
האדם שהיה מחוץ לדירה הגיב כצפוי, נכנס בצעדי ריקוד עליזים וחולל סביבי בהתלהבות.
ואני צוחקת כל כך.
*
יש אנשים שנמצאים פה איתי, קרוב, ואני לא יודעת איך זכיתי.
בטח עשיתי משהו באמת טוב מתישהו בעבר.
אין איך להסביר את הזכות הזאת שנפלה בחלקי.
ולכן דמעות מסוג אחר.
*
קחו,
שיר כל כך טבעי, אימפולסיבי ושמח. ותודה לך, מוסטלי, על הקישור. התחלתי לרקוד פה עם עצמי
כאילו שאף אחד לא רואה אותי...
(כן, דודלי, עושה רושם שמה שמצולם בקליפ זה איזשהו מצעד ענווה 
)
"The Animal Song"
When superstars and cannonballs are running through your head
And television freak show cops and robbers everywhere
Subway makes me nervous, people pushing me too far
I've got to break away
So take my hand now
(Chorus):
'Cause I want to live like animals
Careless and free like animals
I want to liveI want to run through the jungle
With wind in my hair and the sand at my feet
I don't have any difficulties keeping to myself
Feelings and emotions better left up on the shelf
Animals and children tell the truth, they never lie
Which one is more human
There's a thought, now you decide
Compassion in the jungle
Compassion in your hands, yeah
Would you like to make a run for it
Would you like to take my hand, yeah
(Chorus):
Sometimes this life can get you down
It's so confusing
There's so many rules to follow
And I feel it
'Cause I just run away in my mind
Superstars and cannonballs running through your head
Television freak show cops and robbers everywhere
Animals and children tell the truth, they never lie
Which one is more human
There's a thought, now you decide
Compassion in the jungle
Compassion in your hands, yeah
Would you like to make a run for it
Would you like to take my hand, yeah
אני אוהבת אותך כל כך, מאור חיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
